גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שיח מדור "עלי הדף"
מסכת יבמות
דף עו ע"ב - עז ע"א
מדוע לא הוכיח דואג מנישואי בועז לרות ש"מואבי ולא מואבית"
בסוגייתנו (עו ע"ב - עז ע"א) דנים אודות יחוסו של דוד המלך ע"ה, שדואג האדומי רצה לפסלו, שלא יהא ראוי לבא בקהל, שהרי כתיב (דברים כג, ד): "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם", והלא דוד המלך בא מרות המואביה, וההיתר נסוב מכח הכלל שהנקבות לא נאסרו, כדתנן במשנתנו: "עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם אבל נקבותיהם מותרות מיד". וישנה אריכות בגמ' אודות דוד המלך, ובתוך הדברים: "אמר ליה דואג האדומי [לשאול], עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו, מאי טעמא דקאתי מרות המואביה, אמר ליה אבנר, תנינא, 'עמוני' ולא עמונית, 'מואבי' ולא מואבית", ואולם דואג התווכח אודות דיוק זה מהפסוק, ולדעתו אין להוכיח ממה שנאמר 'עמוני' ו'מואבי' – שלא נאסרו נקבות, ובהמשך הגמ' מובא: "אישתיק (-אבנר ולא ידע מה לענות), מיד... אמר ליה [שאול לאבנר] הלכה נתעלמה ממך, צא ושאל בביהמ"ד, שאל, אמרו ליה, 'עמוני' ולא עמונית 'מואבי' ולא מואבית, אקשי להו דואג כל הני קושייתא, אישתיקו, בעי לאכרוזי עליה (-על דוד שהוא פסול לבא בקהל), מיד 'ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש' (ש"ב יז, כה), וכתיב (דבה"א ב, יז) 'יתר הישמעאלי', אמר רבא, מלמד שחגר חרבו כישמעאל, ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית".
ובעיקר הדברים נתקשה המהרש"א: "יש לדקדק בענין זה שדואג וסיעתו חשבו לאסור עמונית ומואבית, ולא האמינו בקבלתם, והיאך חשבו שבועז זה אבצן, והיה שופט כל ישראל כמה שנים כמפורש בקרא, ואיך נשא פסולי הקהל ברבים, כמו שנאמר (רות ד, ב) 'ויקח עשרה אנשים' וגו'", וכהקדמה ליישובו מביא המהרש"א את דברי הגואל לבועז, כשלא חפץ לישא את רות (שם ד, ו): "ויאמר הגואל לא אוכל לגאל לי פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה את גאלתי כי לא אוכל לגאל", וברש"י: "פן אשחית את נחלתי – זרעי... לתת פגם בזרעי, שנאמר 'לא יבא עמוני ומואבי', וטעה ב'עמוני ולא עמונית'", ומתמה על כך המהרש"א: "היאך מלאו לבו לדבר כן בפני בועז שהיה שופט בימיו והוא התירה בפניו, כמו שנאמר (שם ד, ה) 'ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קניתה להקים שם המת על נחלתו'; גם קשה שהיה חש על פגם זרעו, ולמה לא היה חש על האיסור לאו גופיה...".
וליישוב התמיהות חידש בזה המהרש"א חידוש גדול, וז"ל: "ועל כן הנראה למאי דמסקינן בפרק כיצד, דעשה דיבמה דוחה לא תעשה, וחייבי לאוין מתייבמין מן התורה, אלא דאנן גזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שניה דאסור בה, דכבר איקיים העשה בביאה ראשונה, ואפשר דאז בימי בועז עדיין לא גזרו על כך, והותר לו ביאה ראשונה במצות יבום דעשה דוחה ל"ת, וכמו שכתבו המפרשים דדין יבום נהגו אז אף בקרובים, כמ"ש הרמב"ן בפר' וישב (בראשית לח, ח) וכדאיתא בב"ר (פה, ה), ועל כן לא תלה הגואל את דעתו דמואבית אסורה לדחות היבום משום איסור ביאה, דעשה דיבום דוחה ל"ת דמואבית, אבל תלה הדבר על פגם הזרע, דהולכין אחר פסול, וכיון דהיא אסורה לבא בקהל בלא יבום בניה הולכין אחריה להיות פסולים בקהל, ועל כן אמר 'לא אשחית את זרעי' - שיש לי כבר מאשה כשרה, משא"כ בועז שלא יחוש על זה שלא היה לו בנים שמתו כולם בעובדא דמנוח כדאמרינן בפרק הספינה". [דברי המהרש"א הללו יובנו היטב במה שכתב הב"ח בספרו 'משיב נפש' (רות ד, ו): "ואמר 'את נחלתי', לרבות גם הבנים שיש לו מאשה אחרת, כי מאחר שיוציאו לעז שיש פגם ופסול בזרעי, לא יתנו הבדל בין זה לזה, וכל זרעי שיש לי יהיו נדחים ונשחתים ע"י הוצאת הלעז הלז, לומר שהן בני התערובת שנתערב בהן פסול", וחשש זה היה רק לגואל, שהיו לו בנים אחרים, משא"כ בועז שמתו לו כל בניו, ולא היה שייך אצלו חשש זה].
וממשיך המהרש"א: "וזו היתה גם דעת דואג וסיעתו, שאמרו מה שנשא אותה בועז שהיה שופט ישראל היינו בהיתר ע"י מצות יבום, ובביאה ראשונה נתעברה ממנו, כדאמרינן (ראה ילק"ש רות רמז תרח) דבועז מת מיד אחר ביאה ראשונה, ובנו עובד פסול קהל הוא, דהולכין אחריה, ולא האמין בקבלה בהלכה למשה מסיני עמוני ולא עמונית...".
ואמנם האחרונים הרבו לתמוה על דברי המהרש"א, והג"ר ישעי' פיק זצ"ל בהגהות 'אוצר בלום' העיר: "כל דברי הגאון מהרש"א ז"ל בזה נפלאה ממני, אחרי דבועז וגם הגואל הוו אחר שנתנה התורה, ונתחדשה ההלכה דאין יבום אלא באחיו של מת עליו המצוה לייבם, והנה בועז שלא היה אלא בן אחי אביו של מחלון, וכן הגואל, מאי מצות עשה איכא, דידחה איסור של מואבי דאסורה לבא בקהל...", ובהמשך כתב עוד: "כל דבריו שכליים הם, אמנם נפלאתי למאד, ולעומת כבודו של הגאון מהרש"א אתלה החסרון בי, דכל דבריו היו נכונים אם היה בועז והגואל קודם מתן תורה, כמ"ש הרמב''ן גבי יהודה דהיה מייבם ע"פ הטעם לקרובה ממשפחתו ע"ש, אבל אחר מתן תורה דלא נצטוה ליבם אלא דוקא אחיו מאביו, ולא לשאר קרובים, ואפי' אחיו מאמו אסור בה, ומעתה חלילה להעלות על הדעת דלבועז שרי למיעקר הלאו ד'לא יבא מואבי', בשביל קורבה שהיה בן אחי אביו של מחלון, וכן אסורה לגואל, דרך כלל המעיין היטב את דברי הגאון מהרש"א יראה כי להולמם קשה, ואני מחילה מכבודו הקדוש אבקשה".
גם בספר 'ישרש יעקב' הרבה לתמוה על דברי המהרש"א, וכתב על דבריו שאינן אלא דרך דרוש, כי אמנם לא היה בכך משום מצות יבום כלל, וציין בדבריו לדברי האלשיך הק' (סוף רות) שהיה בכך ענין של יבום, ועכ"ז כתב שלא היה בכך ממש משום מצות יבום מה"ת, שתדחה הלאו של 'לא יבוא עמוני ומואבי', ובמגיה לספר 'אוצר בלום' הנ"ל כתב שכל זה היה מטעותם של הגואל ודואג, שכשם שטעו בעמוני ולא עמונית, כך גם טעו וחשבו שהיה בכך משום מצות יבום, ודוחה ל"ת שבתורה, ובוודאי שלפי האמת אינו כן.
