עקביות / רפי זברגר

יבמות עז ע''ב
 

הקדמה 

למדנו במשנה בדף הקודם מחלוקת חכמים ורבי שמעון בדין מצריות דור ראשון ודור שני:
מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות, רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד.
התורה מגבילה את איסור מצרי ואדומי רק לשני דורות, ומהדור השלישי ואילך הם מותרים לבוא בקהל. חכמים סוברים שגם מצריות ואדומיות אסורות לבוא בקהל עד דור שלישי, ורבי שמעון מתיר נקבות מצריות ואדומיות מיד.
אמר רבי שמעון: קל וחומר הדברים, ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם - התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות - אינו דין שנתיר את הנקבות מיד!
לרבי שמעון יש קל וחומר מאיסור חיתון עם עמון ומואב, ממנו הוא לומד את דין מצריות ואדומיות בדור ראשון ושני.
וכך אמר: אם עמון ומואב שאיסורם אינו מוגבל בזמן (אסורים לעולם) הנקבות שלהם מותרות מיד, כפי שלמדנו לעיל: "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", אם כך, אומר רבי שמעון, קל וחומר לגבי מצריים, שם הגברים כבר מותרים בדור השלישי, בוודאי שהנשים תהיינה מותרות גם בדור ראשון.
אמרו לו: אם הלכה - נקבל, ואם לדין - יש תשובה
חכמים ענו לרבי שמעון: אם דין זה המתיר מצריות מיד נמסר לך כמסורת מדור דור - נוכל לקבל זאת, אך אם בסיס ההלכה שלך היא לימוד קל וחומר, נוכל להפריך אותה (כפי שנלמד בגמרא ובהמשך המאמר).
אמר להם: לא כי, הלכה אני אומר.
רבי שמעון ענה לחכמים ואמר כי הלכה זו, המתירה מצריות בדור ראשון נמסר לו במסורת כהלכה למשה מסיני. 
 

הנושא

מאי תשובה?
הגמרא מנסה להבין מהי הפירכא שחכמים מבקשים לפרוך את הקל וחומר של רבי שמעון?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, משום דאיכא למימר: עריות יוכיחו, שלא אסר בהן אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות.
רבה, בן בנו של חנה אמר בשם רבי יוחנן אמר את הפירכא הבאה: גם עריות נאסרו מן התורה רק עד דור שלישי, שהרי ביתו ובת ביתו נאסרו לאדם, אך בת בת ביתו לא נאסרה (מן התורה), ובכל אופן איסור עריות נאסר גם על הזכרים, שהרי נאסרו גם בת ביתו וגם בת בנו. ומכאן פירכא לקל וחומר של רבי שמעון.
מה לעריות שכן כרת!
דוחה הגמרא את הפירכא ואומרת כי בעריות נאסרו גם הזכרים עקב חומרת האיסור שעונשו כרת, ואיסור מצרי ואדומי נלמד באופן של לאו הבא מכלל עשה המוגדר כעשה (דור שלישי יבוא בקהל, אך דור ראשון ושני אסור),
ממזר יוכיח. מה לממזר שכן אינו ראוי לבא בקהל לעולם!
לכאורה אפשר לפרוך את הדחיה של הפירכא מדין ממזר שאין בו כרת ובכל אופן נאסרו גם ממזרים וגם ממזרות. אבל גם זאת פירכא זאת ניתן לדחות ולומר כי יש בממזר חומרה אחרת, שהוא אסור לעולם, בניגוד למצרי ואדומי.
עריות יוכיחו. וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן - שאסורין, ואחד זכרים ואחד נקבות, אף אני אביא מצרי ומצרית שיהיו אסורין, אחד זכרים ואחד נקבות.
אם כך אומרת הגמרא, יש חומרה בכל אחד מדינים אלו (עריות וממזר) שאין בדין השני, אך יש צד שווה בשניהם, שיש בהם איסור חתנות, ובכל אופן גם הזכרים וגם הנקבות אסורות, ובכך ניפרוך את הקל וחומר של רבי שמעון.
מה להצד השוה שבהן - שכן יש בהן צד כרת.
דוחה הגמרא גם את הצד השווה וקובעת כי יש חומרה מיוחדת בעריות וממזר שיש בהם ''צד כרת''. בעריות - דינן בכרת, וממזר נוצר מאיסורי כרת (אדם שבא על אישה האסורה עליו בכרת זרעם מוגדר כממזר). אם כן, נוכל לפרוך ולומר כי בשניהם אסורים גם הנקבות בגלל חומרה זו, ובכך חוזר הקל וחומר של רבי שמעון למקומו.
ורבנן? מחלל דחייבי עשה, וכרבי אליעזר בן יעקב.
להסבר חכמים הפורכים את הקל וחומר, אומרת הגמרא כי הצד השווה שלהם הוא עריות וחלל (ולא עריות וממזר). איסור חלל בדרך כלל הוא זרע הנולד מפסול כהונה, כמו גרושה לכהן, אך רבי אליעזר בן יעקב סובר כי גם זרע הנולד מאיסור עשה (לאו הבא מכלל עשה נידון כעשה ) נקרא חלל. חכמים אם כן סוברים כרבי אליעזר, וכך פורכים את קל וחומר של רבי שמעון, שגם חייבי עריות, וגם חלל הבא מאיסור עשה אסורים על הנקבות, (ובחלל אין ''צד כרת'' כלל) , לכן יכול להיות שגם מצריות תהיינה אסורות בדור ראשון ושני.
ומאי לא כי? הכי קאמר להו: לדידי לא סבירא לי דר' אליעזר בן יעקב,
משמעות המילים ''לא כי'' בדברי רבי שמעון במשנה - אני איני פוסק כרבי אליעזר בן יעקב, ולכן אין פירכא על דברי.
לדידכו דסבירא לכו כרבי אליעזר בן יעקב, הלכה אני אומר. תניא,
ומסיים רבי שמעון, אפילו לשיטתכם הסוברים כרבי אליעזר בן יעקב, דין זה, המתיר מצריות ראשוניות ושניות נמסר כהלכה למשה מסיני, ולכן גם עליכם להסכים לדין זה.
אמר להן רבי שמעון: הלכה אני אומר, ועוד, מקרא מסייעני (דברים כ''ג, ט'): בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה', בנים - ולא בנות.
הברייתא הוסיפה עוד נדבך, בדעת רבי שמעון, וכך הוא אומר לחכמים: בנוסף לכך שקבלתי במסורת כי מצריות בדור ראשון ושני מותרות, הרי ניתן ללמוד זאת גם מהפסוק. שהרי נאמר בפסוק ''בנים'', וניתן ללמוד מכך שרק זכרים מצרים ואדומים אסורים, אך לא בנות מצריות ואדומיות.
תנו רבנן: בנים - ולא בנות, דברי רבי שמעון; אמר רבי יהודה, הרי הוא אומר: בנים אשר יולדו להם דור שלישי, הכתוב תלאן בלידה.
יש ברייתא נוספת המביאה גם את ''הוכחת'' רבי שמעון מלשון הפסוק (''בנים'' ולא בנות), ורבי יהודה דוחה לימוד זה מן המילה יִוָּלְדוּ שמשמעותו כל מי שנולד למצרי, בין זכרים ובין נקבות נאסר באיסור לא יבוא מצרי בקהל ה'.
אמר רבי יוחנן: אי לאו דאמר רבי יהודה הכתוב תלאן בלידה, לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש, כיון דאמר מר: קהל גרים איקרי קהל, מצרי שני במאי יטהר?
רבי יהודה פסק במקום אחר כי ''קהל גרים נקרא קהל'', כלומר שכל איסורי חיתון בקהל (כמו מצרי ואדומי) נאסרו גם על הגרים. לפי שיטה זו, היה רבי יהודה ''חייב'' לפסוק כמו חכמים ולאסור מצריות בדור ראשון ושני. שהרי אם מצרית ראשונה הייתה מותרת לבוא בקהל, מצרי ראשון היה אסור גם במצרית (היא הייתה ''קהל'' והוא גר שאסור בה), ולא הייתה לו אפשרות חיתון ולכן לא היתה לו אפשרות מעשית להגיע למצרי שלישי. אבל לאחר שפסק כחכמים ומצרית ראשונה אסורה, הרי מצרי ראשון יכול להתחתן עם מצרית ראשונה, וכן בשניה, ובכך יגיעו למצב של מצרי שלישי.
 

מהו המסר

המשפט ''לא היה מוצא ידיו ורגליו בבית המדרש'' מעניין ומלמד אותנו להיות עקביים בשיטתנו. אם אמרנו דבר מה במקום אחר, הרי שיש לזכור זאת וללכת ''באותה שיטה'' גם בנושאים אחרים הנושקים לנושא הראשון. אחרת, הדברים יהיו סותרים, ובכך "לא נמצא את הידים והרגליים שלנו" בהיכל ה'.
עקביות בכלל זה עיקרון חשוב בנושאים רבים, ובנושאי חינוך בפרט. אם אמרנו דבר מה לילדים, הרי שיש ללכת באותו כיוון ולא לומר אמירה אחרת הסותרת אותה. אופן זה עלול לפגוע במהימנות שלנו כלפי ילדינו, וממילא ביכולת ההשפעה החינוכית. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''לתגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]