"עבדך בן אמתך" - מה הרמז?
הרב דב קדרון
יבמות עז ע"א
דרש רבא, מאי דכתיב: "פתחת למוסרי"? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שני מוסרות שהיו עלי פתחתם, רות המואביה ונעמה העמונית.
כל מלכי בית דוד היו צאצאים של רות המואביה, שממנה בא דוד המלך, ושל נעמה העמונית, אימו של רחבעם. דוד עצמו הודה לקב"ה על שהתיר לנשים העמוניות והמואביות לבוא בקהל ה', ובכך להכשיר את משפחת בית דוד למלוכה.
באותו פסוק הוא אומר (תהלים קטז, טז): "אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ", ומכאן מצא מרן הרב קוק זצ"ל (דעת כהן סימן קלב) רמז למה שנאמר בספר הזוהר (לך לך, דף פד,א) שכאשר מתפללים על אדם - טוב להזכירו בשם אימו, ולא בשם אביו כנהוג בעניינים אחרים.
הוא מוסיף שאמנם במסכת ברכות (לד,א) נאמר שמי שמבקש רחמים על חברו אין צריך להזכיר את שמו, כמו שהתפלל משה רבנו על מרים, ואמר (במדבר יב, יג): "רְפָא נָא לָהּ", בלי להזכיר את שמה, אבל כבר כתב האליה רבה (בסימן קטז) שדווקא כאשר מתפללים בפניו של אותו אדם הצריך רחמים אין צורך להזכיר את שמו, אבל שלא בפניו צריך לפרש את שמו.
ומדברי המהרש"א (בברכות שם) נראה שדווקא כאשר מקצרים בתפילה, כמו משה רבנו, אין צורך להזכיר את שמו של האדם שמתפללים עליו, אבל כשמאריכים צריך להזכיר את השם, וטוב להזכיר את שם אימו.
