עת רצון של היחיד ושל הכלל

הרב דב קדרון

יבמות עב ע"א

חצות הלילה הוא עת רצון, זמן מיוחד שבו הייתה מכת בכורות, ובו נשבה רוח צפונית אפילו בזמן שישראל היו נזופים במדבר, וזהו הזמן שבו היה מתעורר דוד המלך.

מרן הרב קוק זצ"ל (עין איה, שבת פ"ט אות מא, מובא בלקט ביאורי אגדות) ביאר שיש עת רצון של אדם יחיד ויש עת רצון של הכלל.

אצל אדם פרטי הכוחות החומריים של הגוף המושלים בו, מונעים ומעכבים את האור העליון, אור ה', מלהופיע באדם באופן מלא. אבל למרות העיכוב הזה, ישנם זמנים קצרים שבהם למרות החומריות והקשר החזק של האדם לגופו, הוא שוכח את הכל ומתעלה עם נשמתו אל על, ואז זורח בקרבו אור ה' במלואו. מובן הדבר שעניין נשגב כזה לא יכול להימשך זמן ארוך, מפני שהאדם הוא יצור חומרי עם צרכים גופניים, וכאשר החומריות מתגברת היא מעמעמת את האור הרוחני העליון, אבל לזמן קצר הדבר אפשרי מאוד.

יש גם רוח כללית בעולם, שבזמנים מסוימים גורמת לרוממות רוחנית נשגבה, כגון חצות הלילה, ואין אנחנו יכולים לדעת את הסיבות העליונות מדוע בזמנים מסוימים יש עת רצון.

אשרי אדם שמצליח להגיע לרוממות הרוח הפרטית שלו בזמן של רוממות הרוח הכללית, ולהתאים את מהלך חייו לטבע שטבע הקב"ה בעולם.