יחס התורה לעבדים

הרב דב קדרון

יבמות ע ע"ב

יהודי שקנה עבד או שפחה כנעניים – אסור לו לאכול או אפילו לשחוט את קרבן הפסח עד שימול את העבד ויטביל את השפחה, כלומר עד שיעשה פעולה שתחייב גם אותם במצוות, ובכך יתאפשר גם להם לאכול מקרבן הפסח.

הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל (בפירושו לשמות יב,מד) מסביר עד כמה אנושי ומתקדם יחס התורה לעבדים לעומת מה שהיה מקובל בעולם עד התקופה האחרונה ממש.

בארצות הברית העבדות הייתה מוסד חוקי עד שנת 1865, ועבדים נחשבו כמו רכוש שניתן למכור, לקנות ולבטח אותו כמו כל נכס. חלקם מתו או עברו עינויים, עבדים רבים הופרדו ממשפחותיהם על רקע של שיקול כלכלי של בעליהם. חלקם עונו או נרצחו עקב ניסיונות בריחה או התנהגות שלא מצאה חן בעיני בעליהם.

לעומת זאת כאשר יהודי קנה עבד – זו הייתה ממש הצלה לאותו אדם, ובית היהודי היה לו למקלט. שם הגן עליו החוק מפני התעללות; ואם רצה - ואין למעט בחשיבותו של דבר זה - הצטרף אל ברית ה' עם ישראל, יחד עם אדוניו. בן - בית היה כילדי אדוניו, וכמוהו השתתף בקרבן הפסח, עליו הושתת עם ה'.

הלכה זו שאסור לאדון לאכול בקרבן הפסח אם עבדיו הכנעניים לא נימולו, פונה לכלל האומה הישראלית, ואומרת: "עבד כי יהיה קנוי לאיש כרכושו, עליך, האומה, יוטל לעשותו לאחד משלך על - ידי מילה; תחילה יהיה נימול עבורך, ורק אז יורשה אדונו להשתתף בקרבן הפסח".