גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שטז מדור "עלי הדף"
מסכת יבמות
דף סג ע"ב

האם מצות תלמוד תורה דוחה מצות פריה ורביה?

תניא, רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים... רבי יעקב אומר כאילו ממעט הדמות... בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות... אמרו לו לבן עזאי, יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים, אמר להן בן עזאי, ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים (סג:). כדברי בן עזאי פסק הרמב"ם להלכה (בהל' אישות פט"ו ה"ג ועי"ש במ"מ, ומשם בטוש"ע אבהע"ז ס"א ס"ג): "מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושגה בה כבן עזאי ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון".

ויש להבין היתר זה, וכי בשביל שנפשו חשקה בתורה אין עליו חובת פריה ורביה. ואמנם גם בסתם בני אדם, שאינם בדרגה כזו של בן עזאי, מצינו שמצות פו"ר נדחית מפני ת"ת, כדתניא במס' קידושין (כט:) ללמוד תורה ולישא אשה, ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה, והסברא לזה היא כדברי רבי יוחנן שם - ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה, וכן נפסק גם להלכה ברמב"ם (שם ה"ב ובטוש"ע שם ס"ג) - קודם שהביא דינו של בן עזאי: "אם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות ויבטל מן התורה, הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה", אלא, דלסתם בני אדם ההיתר אינו כי אם לאחֵר ולדחות המצוה - כמפורש בלשון הרמב"ם, וכן היא גם לשון הגמרא - "ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה", ואילו מי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי אין בידו עון גם כשלא נשא אשה כל ימיו.

הנה אצל הדין הראשון ששייך לכלל בני אדם כתב הרמב"ם סברת הפטור - "שהעוסק במצוה פטור מן המצוה", והבינו האחרונים (עי' לבוש אבה"ע סי' א; שו"ע הרב הל' ת"ת פ"ג ה"א בקו"א) שסברא זו מוסבת גם על הדין של בן עזאי, שלכן אין בידו עון, כי העוסק במצוה פטור מן המצוה, ונתקשו האחרונים בזה, כי במצות לימוד התורה מצינו כללים אימתי חייבים להפסיק ולבטל את הלימוד בכדי לקיים מצוות אחרות ומתי לא, כי במצוה שזמנה עוברת ואי אפשר שתתקיים ע"י אחרים נדחית מצות ת"ת מפניה, ורק במצוה שאין זמנה עוברת או שאפשר שתקויים ע"י אחרים אין המצוה דוחה את מצות ת"ת, ושונה הוא משאר כל המצוות שבהן נאמר הכלל של העוסק במצוה פטור מן המצוה - בכל ענין - גם במצוה עוברת וא"א שתתקיים ע"י אחרים (עי' שבת ט:; מו"ק ט:; ירושלמי ברכות פ"א ה"ב; וראה ברכ"י או"ח סי' לח ושועה"ר שם בארוכה), ואם כן מדוע נדחית מצות פו"ר מפני מצות ת"ת.

והנה כלפי הדין הראשון השייך גם לסתם בני אדם והוא מה שאמרו - "ללמוד תורה ולישא אשה, ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה", יש לתרץ בפשיטות, כי בדין זה לא נדחית המצוה לגמרי, כי בסופו של דבר חייב לישא אשה, רק הותר לו להתעכב ולאחר המצוה, כלשון הרמב"ם וכפי שמדוייק בלשון הגמרא כאמור, לכן אין זה בגדר של מצוה שזמנה עוברת - שהרי יקיימה לאחר זמן, ולכן מובן למה נדחית המצוה מפני מצות ת"ת, דבכהאי גונא אין נדחית מצות ת"ת מפני המצוה (עי' 'קובץ הערות' בהוספות אות א; 'עמק שאלה' שאילתא ה' אות ד ובשו"ת 'משיב דבר' ח"ב סי' נג), אכן תירוץ זה לא יעלה ארוכה על דינו של בן עזאי, שלא נשא אשה כלל, ונמצא שדחה המצוה מכל וכל, וא"כ הרי זה בגדר מצוה עוברת שמצות ת"ת נדחית מפניה.

המהר"ם שיק בתשו' (אבה"ע סי' א) כתב בזה דבר מחודש, שמצות פו"ר היא בגדר של מצוה שאפשר שתתקיים ע"י אחרים, כי תכלית מצוה זו היא בשביל קיום העולם, וכמו שמפורש בגמרא חומרת הדבר שהנמנע ממנו נחשב כממעט הדמות ושופך דמים, וכל עוד שאחרים יכולים לקיים מצוה זו להרבות את מין האדם הרי היא בגדר מצוה שאפשר שתתקיים ע"י אחרים ואין לבטל מפניה מצות ת"ת, וכן מדוייק בתשובת בן עזאי: "ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים".

אמנם, השו"ע הרב (שם) שלל סברא זו מכל וכל, שהרי "המצוה היא על כל אחד ואחד בפרט, והיא חובת הגוף כסוכה ולולב, שצריך להפסיק מת"ת - ולא סגי במה שכל ישראל יושבים בסוכות". ומחמת חומר הענין חידש בזה, שבמצות לימוד התורה ישנן שתי מצוות: עצם מצות הלימוד, שחובה על כל אדם ללמוד ולעסוק בתורה בכל עת וזמן פנוי, בין ביום ובין בלילה, חיוב מצוה זו קבלו חז"ל שנלמד מהפסוק (דברים ו, ז): "ודברת בם" - שלא יהא כל דיבורך אלא בם (ראה יומא יט:; ספרי ואתחנן פיסקא לד), וכן ממה שנאמר (יהושע א, ז) "והגית בו יומם ולילה"; ויש מצות ידיעת התורה - לידע כל ההלכות שבתורה שבכתב ושבתורה שבע"פ עם טעמיהן בדרך קצרה, ואילו הכלל האמור שמצות ת"ת נדחית מפני מצוה שזמנה עוברת וא"א שתתקיים ע"י אחרים אמור רק כלפי המצוה של "והגית בו יומם ולילה", דבענין זה גם כשיבטל אדם מצות לימוד התורה בכדי לקיים איזו מצוה לא תתבטל ממנו מצות ת"ת כי אם לזמן מה, ומיד אחרי קיום המצוה היכולת בידו לחזור אל הלימוד, אמנם, במצות ידיעת התורה - שאם ישא אשה יתכן שמחמת טירדת המזונות ושאר טירדות תתבטל ממנו מצוה זו לגמרי, כי מתוך כן יתכן שלא יבא האדם לידי ידיעת התורה כנכון, כלפי זה אין בכח שום מצוה - ואפילו שזמנה עוברת וא"א שתתקיים בידי אחר לדחות מצות ת"ת, ועליה אמרו רז"ל שמצות פו"ר נדחית מפני ת"ת, אם בסתם בנ"א רק לאחרהּ, ואם בבן עזאי גם לדחותה לגמרי.

סברא נוספת העלה ב'קובץ שעורים' (ח"ב סי' יט אות ג), כי אכן כלפי בן עזאי אין הפטור מחמת עוסק במצוה, כי אכן לא היה פטור ממצות פו"ר, אלא שהיה נחשב כאנוס בביטולה, כי אחרי שבן עזאי היה דבוק כל כך בתורה, לא היה יכול להסיח דעתו ממנה לדבר אחר, ואנוס היה בדבר, ומשו"ה לא היה בידו עון במה שהתבטל ממצוה זו.