ניקב לא מוליד / יבמות עה ע"א

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנה בה עוסקת סוגייתנו מוגדר פצוע דכא ככל מי שנפצעו האשכים שלו, או אף רק אחת מהן; בעניין זה מובאת הברייתא הבאה:

תנו רבנן איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו אחת מהן ואפי' ניקבו ואפילו נמוקו ואפילו חסרו.

כלומר, אדם זה שאסור לו לבוא בקהל משום שהוא 'פצוע דכא' הנו מי שהביצים שלו (או ביצה אחת) נפצעו על ידי סכין וכתוצאה מכך אין הוא יכול להוליד. הוא הדין גם לגבי מי שנעשה לו נקב בביצים או באחת מהן.

מקושית הגמרא 'וניקב לא מוליד', ניתן להוכיח כי פצוע דכא הוא דווקא מי שאינו יכול להוליד כתוצאה מהפציעה שלו; שאם לא כן לה היה כלל מקום לשאלת הגמרא (כמו גם שלא היו חוששים לכך שבניו ממזרים) ובאופן זה גם כתב הרמב"ם (פירוש המשנה מסכת יבמות פרק ח משנה ב):

ממה שאתה צריך לדעת שאם נפצע הגיד או חוטי בצים, או נכרתו הבצים, או נקב הגיד, או נקבו הבצים, כללו של דבר כל מכה שתארע באיברי הזרע ממה שיחייב מדע הטבע שאינו מזריע מחמת כך, הרי הוא פסול.