איסור גיורת לכוהן / יבמות סא ע"א

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו מובאים דברי חכמים בעניין 'זונה' האמורה בתורה, שאסורה לכהן. לשיטתם, גיורת, שפחה משוחררת ואישה שנבעלה בעילת זנות נחשבות זונות.

רש"י (ד"ה אלא) מסביר שגיורת פסולה לכהן משום שככל הנראה קודם שהתגיירה היא נבעלה לנוכרי, ושפחה משוחררת פסולה משום שהיא נבעלה לעבד. נראה כי המשותף לשני המקרים הוא אי תפיסת קידושין – קידושיהם של עכו"ם ועבד אינם תופסים, ולכן אישה שנבעלה להם נעשית זונה הפסולה לכהן.

דבריו של רש"י זוקקים ביאור, שכן לעיל (ס ע"ב) למדנו שלשיטת חכמים אף גיורת שהייתה מתחת לגיל שלוש שנים בזמן שהתגיירה, שאין כל חשש שמא נבעלה, אסורה לכהן. גם לשיטת רבי שמעון, הסובר שמי שנתגיירה בת פחות משלוש שנים מותרת לכהן, לכאורה היה ראוי שתהיה מותרת כאשר ידוע לנו שלא נבעלה. אם כן, מדוע קובע רש"י שאותה אישה אסורה לכהן משום שנבעלה לעכו"ם?

ייתכן לומר שרש"י כתב דווקא את הגדרת 'זונה' מן התורה, משום שבכך עוסקת סוגייתנו, והאישה שאסורה לכהן מן התורה היא זו שנבעלה לעכו"ם כשהייתה גויה. לעומת זאת, האיסור שהזכרנו לעיל – הן לדעת חכמים והן לדעת רבי שמעון – הוא מדרבנן.