דיוק וחידוש ברש"י

מסכת יבמות דף צט-ק

צט עמוד ב 

רש"י ד"ה דלאו בני דיעה נינהו. וזילותא דתרומה לחלק להן בגורן לעין כל:

ק עמוד א

בריה בפני עצמה נינהו. והויא זילותא דקדשים:
בברייתא נאמר ת''ר עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ואלו הן חרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינוס והעבד והאשה והערל והטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו וכו'
הדבר ברור שמדובר בתרומה ומדוע גבי חרש שוטה וקטן דלאו בני דיעה ננינהו נקט רש"י זילותא דתרומה, ואילו גבי טומוטום ואדרוגינוס דהוי בריה בפני עצמה נקט רש"י זילותא דקדשים, ואמנם אף תרומה קדשים איקרי בכמה מקומות, אבל מדוע כאן באותו הענין רש"י משנה בלשונו.
ונראה דבזה מסביר רש"י את ההבדל בין הזילותא שנותנים לחש"ו שהוא זילות בתרומה עצמה בחפצא מפני שאינם שומרים עליה או אינם יכולים לשמור ועלולים לטמאות או להפסידה בידיים, דאינם בני דיעה, וכפי שרש"י מוסיף לחלק להם בגורן לעין כל, ושזה נעשה בפרהסיה, עצם התרומה עלולה להיות מזוזלת לעין כל כשהחש"ו יטמאה, ואפשר שרש"י שווה בענין זה לתוספות שמשמע שהטעם שלא נותנים לחש"ו שלא ישמרו בטהרה משא"כ בבית שהאפוטרופס שומר עליהם,
אבל טומטום ואדרגינוס שהרי אין מומם ניכר בדווקא לעין כל אלא שיודעים שהם בריות משונות ולא מוחלט מה הם, אז זה זילות בקדושה התרומה, שקדושתה גבוהה ומוחלטת, וכשמחלקים להם ביחד עם כולם ככהנים רגילים בבית הגרנות זה פגם בקדושת התרומה, ולכן נקט כאן רש"י קדשים מפני שהוא במהות התרומה ולא בחפצא בפרי הנתרם.