דיוק וחידוש ברש"י
מסכת יבמות דף נד
עמוד ב
רש"י ד"ה יש לה חייס. דמשפחת אב קרויה משפחה דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (במדבר א): אחות אם ודאי. קרובתו אבל אחות אב שמא חס ושלום אין זה אביו:
וזה פלא הלשון דנקט חס ושלום, וכי לא מוזכר עניין כזה בש"ס הרבה פעמים ולא נכתב חס ושלום, ומה ראה רש"י דווקא כאן לכתוב זאת,
ואולי אפשר שהוא לשון נופל על לשון הגמרא יש לה חייס, והוה הדיבור ברש"י שלפני זה, חייס חס ויחוס,
עוד אפשר לומר שמפני שרש"י מביא לעניין המשמעות של משפחת "אב" את הפסוק ויתילדו על משפחותם לבית אבתם, ושם מפרש רש"י: ויתילדו על משפחותם - הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד להתייחס על השבט:,
והנה האור החיים כתב על אתר ויתילדו וגו'. כתב רש"י ז"ל הביאו ספר יחוסיהן ועידי חזקת לידתן כל אחד ואחד להתיחם על השבט. והשיג רמב"ן כי לא היו צריכין לכל זה עד כאן. ואולי כי הוצרכו לחזקת לידה למיחוש ממזר שמכיר אביו, והכרת ממזרתו תהיה מהלידה, וצריך להביא חזקת לידה פירוש שנולד בכשרות, וזולת זה יוכל הממזר לומר ספר יוחסין עד יעקב אשר הודיעתו אמו: עכ"ד
ובגמרא (פסחים נו ע"א) איתא - ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
וזה היה בבחינת מגרר גריר בלשון הזהב של רש"י כשמדובר ומוזכר קדושת משפחות שבטי ישראל בני יעקב ולכן כתב כאן הלשון חס ושלום,
ובנותן טעם להוסיף מהסברו של רש"י בפרשת מקץ (בראשית מ"ד ז') חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה,
"חולין הוא לנו, לשון גנאי, ותרגום חס לעבדיך, חס מאת הקב"ה יהי עלינו מעשות זאת, והרבה יש בגמרא חס ושלום"
ועוד במסכתינו נאמר בדף סב ע"ב ת''ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך.
