מה דינו של מי שעבר ולא נהרג?
הרב דב קדרון
יבמות נד ע"א
מי שנקלע למצב שעליו נאמר "ייהרג ואל יעבור", ולא עמד בניסיון ועשה מעשה ועבר אחת משלוש העבירות החמורות, לדעת תוספות ועוד ראשונים – פטור, כי למרות שהתורה חייבה אותו למסור את נפשו, אם לא עשה זאת אינו חייב להיענש על כך, ודינו ככל מי שעבר עבירה באונס שפטור.
אולם יש החולקים על כך, כמו שמפרש רבנו דוד (מובא בחידושי הר"ן לסנהדרין סא,ב) שמי שעובד עבודה זרה מחמת פחד מאדם שיהרוג אותו, אם יודע שהתורה אסרה זאת ושהוא חייב למסור את נפשו למיתה, ובכל זאת עבר את העבירה – הוא מתחייב בכך בעונש מיתה על ידי בית דין, אם היו עדים שהתרו בו בזמן המעשה, למרות שעשה את המעשה מתוך אונס.
ויש גם דעה שלישית (ר' משה מקוצי, מובא בתוספות ע"ז נד,א ד"ה הא בצנעא), שלפיה יש הבדל בין מי שעבר את העבירה בצנעה לבין מי שעבר בפרהסיא. מי שהוכרח לעבור על אחת משלוש העבירות החמורות בצינעה, אם עשה זאת אינו חייב מיתה, אבל עדיין היה חייב למסור את נפשו מחמת מצוות עשה של "ואהבת את ה' אלקיך בכל נפשך", ואם לא מסר את נפשו ביטל מצוות עשה זו. ומי שעבר את העבירה בפרהסיא חייב מיתה על כך.
