נישואין תחת חופה מקור הדין וטעמיו - "יש חופה לפסולות"
פניני הדף היומי, עלון יביע אומר / הרב ירון מרדכי זכאי
יבמות נז ע"ב
בסוגיתנו אנו למדים לגבי חתן שמכניס את כלתו לחופה כשם שחופה מועילה שהכלה נקנית לבעלה ומותרת לו (וכפי שאנו אומרים בברכת הקידושין והתיר לנו את הנשואות לנו ע"י חופה וקידושין) כך גם אם כהן גדול שאסור לו להתחתן עם אלמנה, הכניס לחופה אלמנה שהיא כהנת נפסלת בשל כך מלאכול תרומה בבית אביה.
הנה מנהגנו לכנות את המעמד בו מקדש החתן את כלתו בטבעת בשם חופה על שם יריעת הבד הנפרשת מעל החתן והכלה בשעה זו,(מלשון חיפוי) , אמנם למעשה ישנם כמה סברות המוזכרות בדברי רבותינו הראשונים מהי חופה.
התוספות במסכת יומא (דף יג) מביאים מהירושלמי שבתולה שיוצאת בהינומא היא חופתה וביארו האחרונים שהיא המנהג החתן מכסה ראש הככלה קודם הקידושין בהינומא ויש רמז למנהג זה מהנאמר בתורה אצל רבקה אמנו כשבאה לקראת חתנה יצחק אבינו "ותקח הצעיף ותתכס" וכיסוי הכלה נקרא הינומא משום שהוא משורבב על פניה וכך היא יכולה לנמנם כמבואר ברש"י מסכת כתובות (דף יז).
שיטה נוספת היא דעת האורחות חיים שסובר שהחופה היא מה שפורסים סודר על ראשי החתן והכלה בשעת ברכת הנישואין כגון בטלית לאחר שהחתן מברך שהחינו ומתעטף בה פורסים את הטליתת מעל החתן והכלה ומנהג זה הובא בספרי הפוסקים (בית עובד, בן איש חי פרשת שופטים אות יד ועוד) וישנו רמז לכך מזה שנסמכו הפסוקים כי יקח איש אישה ולאחר מכן גדילים תעשה לך (ציצית) וכמובא בכלבו.
שיטת הר"ן, וכן מבואר בדברי הרמב"ם שחופה היא יחוד כשהחתן מכניס את כלתו לביתו..
ומכל מקום המנהג הפשוט בזמננו לקרוא חופה למקום שבו פורסים יריעה ותולים אותה על גבי כלונסאות ומכניסים תחתיה את החתן והכלה בפני הרבים ומקדשה שם ומברכים ברכת האירוסין וברכת הנישואין (שבע ברכות) וכמבואר בדברי הרמ"א בשולחן ערוך חלק אבן העזר סימן נה סעיף א.
