למי מתייחסת המילה "עם"?

הרב דב קדרון

יבמות לח ע"א

כאשר אשה שמחכה לייבום מתה, אומרים בית שמאי בקשר לנכסיה: "יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב", כלומר שיורשי האב הם היורשים העיקריים, ומצטרפים וחולקים איתם גם יורשי הבעל. מכאן למד רבנו תם שבלשון חז"ל מי שנאמרה לגביו המילה "עם" הוא העיקר, ולפי זה כאשר אמרו (אבות ב,ב): "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", הכוונה היא שדרך ארץ הוא העיקר.

אולם רבנו אלחנן חלק עליו ואמר שהתורה היא העיקר, שהרי אחד הדברים שהתורה נקנית בהם הוא דווקא מיעוט דרך ארץ, והוכיח זאת מעוד מקורות ודחה את ראיות רבנו תם (מובא בהגהות מיימוניות, הלכות תלמוד תורה פ"ג אות ב).

בנו של מהרי"ט אלגאזי (בספר קהלות יעקב מענה לשון לשון תורה מערכת אות ע סימן תשסב) כותב שייתכן שהתנאים בן פטורא ורבי עקיבא שנחלקו (ב"מ סב,א) לגבי שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהם קיתון של מים, אם שותים שניהם מתים, ואם שותה אחד מהם מגיע לישוב – חולקים באותו נושא: מה משמעותה של המילה "עם", שכן רבי עקיבא למד מהפסוק (ויקרא כה, לו): "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" – חייך קודמים לחיי חברך, כלומר שהמילה "עמך" מלמדת שחייך הם העיקר, כפי שיטתו של רבנו תם.

אולם בן פטורא שחלק עליו סבר שהמילה "עמך" מציינת שוויון, ולכן אמר שעדיף שישתו שניהם וימותו, כדי שלא יראה במותו של חברו.