יחס לאנשים מתחכמים / רפי זברגר

יבמות לו ע''ב
 

הקדמה 

למדנו במשנה בדף הקודם את ההלכות הבאות:
הכונס את יבמתו, ונמצאת מעוברת וילדה, בזמן שהוולד של קיימא - יוציא, וחייבין בקרבן, ואם אין ולד של קיימא - יקיים.
אם היבם עבר על תקנת חכמים ואף ייבם את יבמתו בתוך שלושה חודשים ממותו של אחיו, ומתברר שהיא הייתה הרה ונולד וולד בר קיימא, המפקיע מאשת המת דין ייבום וחליצה, אזי הייבום היה באיסור מוחלט של ''אשת אח שלא במקום מצווה'', ולכן הוא חייב להוציאה ללא גט, ושניהם חייבים להביא קרבן חטאת, כיוון שהם חטאו בשוגג בעבירה שחייבים על זדונה כרת. אבל אם ילדה נפל שאינו מוגדר כזרע, הרי מתברר למפרע כי הייבום היה מותר, ולכן יכולה להישאר אצל היבם, ולא חייב להוציאה.
במאמר זה נלמד דעה שונה המובאת בגמרא.
  

הנושא

תנא, משום רבי אליעזר אמרו: יוציא בגט.
רבי אליעזר חולק על התנא במשנה, וסובר כי אדם שעבר על איסור חכמים, וכנס את יבמתו בזמן שעוד ספק מה דינו (הרי ייתכן שהוולד יהא בר קיימא, ויתברר למפרע כי עבר על איסור דאורייתא של ''אשת אח שלא במקום מצווה''), למרות שבסופו של דבר התברר כי אין איסור במעשיו, ובעצם מותר לו לייבם (הוולד היה נפל), בכל אופן קנסו אותו חכמים וחייבוהו להוציא את האשה בגט.
אמר רבא: רבי מאיר ור' אליעזר אמרו דבר אחד. רבי אליעזר, הא דאמרן. רבי מאיר, דתניא: לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו, ואם נשא - יוציא, ולא יחזיר עולמית, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: יוציא, ולכשיגיע זמנו לכנוס - יכנוס.
רבא חושב כי דין זה של רבי אליעזר ודינו של רבי מאיר בברייתא להלן, מקורם ועניינם אחד. חכמים קנסו אדם שעשה מעשה אסור, למרות שבדיעבד הסתבר שלא עבר על איסור, אך בזמן אמיתי לא ידעו שכך יהיה.
את דבריו של רבי אליעזר למדנו זה עתה. רבי מאיר מתייחס לנישואין עם אשה מעוברת המסכנים את עוברה. האפשרות שהיא תתעבר שוב, עלולה להיחסם אפשרות המשך ההנקה הנוכחי, עד כדי סכנת מוות לוולד.
כולם מסכימים (חכמים ורבי מאיר) כי לכתחילה אין לכנוס אשה מינקת או מעוברת מפני החשש הנ''ל. רבי מאיר סובר שאם אדם עבר על איסור חכמים ונשא אשה מעוברת מאדם אחר, או נשא אשה המניקה לתינוק, מעשה היכול לגרום להפסקת ההנקה (גם במעוברת חוששים להנקה לאחר הלידה) האדם (והאשה) נקנס וחייב להוציא את האשה ואסור לו להחזירה אף פעם. חכמים סוברים שבזמן אמת יוציא אותה, ולאחר מכן, אם יתברר למפרע שאין בעיה יכול לשוב ולכונסה.
אביי דוחה את דברי רבא משני כיוונים:
אמר ליה אביי: ממאי? דלמא לא היא, עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא - אלא משום דקפגע באיסור אשת אח דאורייתא, אבל התם דרבנן, כרבנן סבירא ליה;
כיוון ראשון: יכול להיות שרבי אלעזר אשר החמיר אצלנו ביבמה, בגלל החשש של עבירה כל כך חמורה של ערוות אשת אח שלא במקום מצווה, אבל במחלוקת שם, רבי מאיר דווקא יודה לחכמים ולא יקנוס כמו רבי מאיר.
אי נמי, עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם - אלא משום דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, אבל הכא מדאורייתא, מפרש פרשי מינה.
לחילופין, אומר אביי, כי ניתן לומר בדיוק הפוך. רבי מאיר החמיר דווקא בדיני דרבנן (גזירה שמא יזיק לעובר), שם יש לחזק את הדברים ''אפילו יותר מדברי תורה''. אך בנידון של משנתנו, יכול רבי מאיר לסבור בניגוד לדעת רבי אלעזר, אלא כמו סתם משנה שלנו אשר לא קונסת את הנוהג בניגוד לפסק ההלכה. 
 

מהו המסר

מסר ראשון נלמד מדברי רבי אליעזר אשר נלחם ב''אנשים החושבים עצמם לחכמים''. שהרי מדובר באדם המודע לפסק חכמים האוסר ליבם או לחלוץ במשך שלושה חודשים לאחר מות האח, ורבי אליעזר כביכול אומר לו: רצית להתחכם, לא יעזור לך כלל וכלל, אנחנו נאסור עליך את האשה עד עולם. אתה לא תתחכם ותעשה מעשה אסור, "בתקווה לטוב בהמשך'', ולכן אתה לא תרוויח ממעשה פזיז ונמהר ומתחכם זה, אלא נקנוס אותך שלא תוכל לשאת אשה זו לעולם.
זוהי גישה מעניינת, קצת נוקשה אבל עם מסר חד וברור לכל המתחכמים למיניהם.
מסר השני נלמד משתי אפשרויות דחיית דברי רבא על ידי אביי. ניתן לתת סברות מצוינות, ולאחר מכן לתת סברות לא פחות טובות לכיוון השני והמנוגד לסברות הראשונות. עובדה חשובה ומעניינת זו מלמדת אותנו להתייחס בכבוד לכל דעה ולכל מחשבה. שבעים פנים לתורה, אלו ואלו דברי אלוקים חיים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]