אין ספק מוציא מידי ודאי / יבמות לח ע"א

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המשנה (לה ע"ב) דנה במקרה שבו מת אדם בלי בנים ואשתו התייבמה וילדה לאחר שבעה חודשים. במקרה כזה יש ספק האם הבן הוא מן המת או מן היבם. ספק זה משמעותי גם לנושאים איסוריים (כגון: האם הוולד ממזר), אך יש לו גם חשיבות בדיני ירושה בהם דנה הגמרא (לז ע"א-לח ע"א) באריכות.

בגמרא (לח ע"א) נאמר:

ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא, ספק אמר: האי גברא בר מיתנא הוא, ופלגא דידי הוא, יבם אמר: את בראי דידי את, ולית לך ולא מידי - הוי יבם ודאי וספק ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי.

כאשר מת הסבא, אביהם של המת והיבם, והיבם עדיין בחיים, נוצר ספק כיצד לחלק את הירושה: אם ה"ספק" הוא בן של המת, מגיע לו לקבל את חלק אביו בירושה. אך אם ה"ספק" הוא בנו של היבם, אין הוא מקבל כלום כל עוד אביו בחיים. היינו מצפים שמכיוון שמדובר בספק נחלק את הנכסים המסופקים, כפי שהכריעה המשנה בבבא בתרא (קנח ע"ב):

נפל הבית עליו ועל אמו - אלו ואלו מודין שיחלוקו.

המשנה דנה במקרה שבו יש ספק מי מת ראשון: הבן או אמו. אם הבן מת ראשון, נכסי האם שייכים ליורשיה, ואם האם מתה קודם לבנה, הוא יורש אותה וממילא לאחר מותו הנכסים שייכים ליורשיו. המשנה מכריעה כי מחמת הספק יש לחלק את הנכסים בין היורשים האפשריים.

למרבה הפלא, הגמרא בסוגייתנו מכריעה שהיבם מקבל את כל הנכסים משום ש"אין ספק מוציא מידי ודאי". מהי משמעותה של סברה זו?

הסבר אחד עולה מתוך דברי רש"י כאן (עפ"י התוס') והרשב"ם בבבא בתרא (ד"ה נפל וד"ה אלו). לשיטתם המוקד הוא בכך שהיבם זוכה בוודאות בחלק מן הנכסים של הסבא (שהרי גם הוא אחד מבניו) ומשום כך מעמדו חזק יותר גם ביחס לנכסים המסופקים. משום כך מסביר הרשב"ם ש"יורשי האם" במשנה בבבא בתרא הם אחי האם ולא בניה, משום שאם היו לאם בנים הם היו יורשים חלק מנכסיה בוודאות (גם אם מתה לפני הבן) וממילא הם בעמדה טובה יותר מאשר יורשי הבן שייתכן שלא זכו כלל בנכסים אלו.

אמנם התוס' (ד"ה הוי) סבורים שאין חשיבות לכך שהיבם (או בני האם) מקבלים בוודאות חלק בנכסים, ואין בכך כדי להשפיע על הדיון בחלק המסופק. את ההבדל בין סוגייתנו למשנה בבבא בתרא את מסבירים כך:

הא דקרי הכא יבם ודאי, היינו משום שהיבם הוא ודאי יורשו של סבא, אבל ספק הוא ספק אם הוא יורשו כלל. אבל התם בנפל עליו ועל אמו לא הוי בנימין (=בן האם שלא מת) ודאי יורש בכל חצי האחר דאם מתה רחל קודם יוסף הוי ראובן (=אחיו של יוסף מן האב) נמי יורשו.

האחרונים התחבטו רבות בהבנת דברי התוספות, ולשם הקיצור לא נביא כאן את דבריהם ונסתפק בהצעה אחת שיכולה לבאר את הדברים. בסוגייתנו, ברור לחלוטין שהנכסים כולם כלולים בירושה שנופלת מן הסבא לבניו, וברור גם שהיבם הוא אחד המוטבים בירושה זו. ממילא, היבם נחשב כ"מוחזק" בנכסים כולם, וכאשר ה"ספק" טוען שגם הוא אחד המוטבים בירושה עליו להביא ראיה. אך במקרה של המשנה בבבא בתרא הנכסים עצמם מוטלים בספק: האם הם כלולים ב"ירושת האם" ושייכים לבניה החיים, או שמא יצאו מרשותה ועברו לבנה וכעת הם כלולים ב"ירושת הבן" ששייכת ליורשיו. במקרה כזה אין כלל "מוחזק" ברור בנכסים אלו, והעובדה שבני האם יורשים בוודאות חלק מנכסיה לא מסייעת להם בבירור מעמד חלקו של הבן.