מה אמרה נעמי לכלותיה?

הרב דב קדרון

יבמות לד ע"ב

רבי יוחנן אומר שכל אשה שהייתה נשואה ולאחר מכן שהתה עשר שנים ללא בעל – נעשית עקרה ואינה יכולה ללדת, אולם, מוסיף רב נחמן, שאם במשך אותם שנים דעתה הייתה להינשא שוב – היא אינה נעשית עקרה. כלומר יש השפעה של הנפש על הגוף, ומצבה הנפשי של האשה משפיע על יכולתה ללדת.

במגילת רות נאמר שלאחר שאלימלך מת עברו כעשר שנים שנעמי ובניה וכלותיה היו בארץ מואב (רות א, ד): "וַיֵּשְׁבוּ שָׁם כְּעֶשֶׂר שָׁנִים", ולאחר שמתו שני בניה אמרה נעמי לכלותיה (רות א, יב): "שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ כִּי אָמַרְתִּי יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים".

מסביר המלבי"ם (מובא בלקט ביאורי אגדות) שנעמי אמרה לכלותיה שאין להן סיכוי להתחתן עם אדם מעם ישראל, כי הם לא ירצו להתחתן איתן, וגם אם יעלה על הדעת שהן יחכו לנעמי שתלד בנים, וכשיגדלו הן יתחתנו איתם אין לקוות לכך כי היא כבר זקנה וגם אם תלד ייקח זמן עד שהבנים יגדלו, ובדבריה הזכירה את שתי האפשרויות הנזכרות בגמרא, של לידה עד עשר שנים מהיפרדה מבעלה, או גם יותר מכן אם לא התייאשה מללדת:

אותו יום שבו דיברה נעמי עם כלותיה היה היום האחרון של תקופת 10 השנים מאז מות בעלה, ולמדו זאת מהמילים "גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ", שאילו הייתה מתחתנת באותו לילה הייתה יכולה ללדת אבל לא לאחר מכן, מלבד זאת אמרה נעמי לכלותיה "כִּי אָמַרְתִּי יֶשׁ לִי תִקְוָה", שגם אם בזמן אלמנותה לא התייאשה מלהתחתן ותוכל ללדת גם אחרי יותר מעשר שנים, עם כל זה לא כדאי להן לחכות "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ".