האם אפשר לפסוק הלכה ברוח הקודש?
הרב דב קדרון
יבמות לא ע"ב
תוספות (ד"ה דחזו) מסבירים שעדות של עדים בכתב לא מתקבלת בבית דין, אבל אם כאשר העד רואה את מה שכתוב הוא נזכר במעשה ומעיד מתוך הזיכרון – עדות כזו מתקבלת.
על פי עיקרון זה הסביר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (מובא בלקט ביאורי אגדות) איך כתב אחד מרבותינו הראשונים "שו"ת מן השמים", שבו יש תשובות שהשיבו לו ברוח הקודש, והרי נאמר על התורה (דברים ל, יב): "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא", ועל פי זה אמרו חז"ל (ב"מ נט,ב) שהכרעת דיני התורה נמסרה לחכמי ישראל, ואפילו אם יצאה בת קול מן השמים שאומרת הלכה מסוימת – אין משגיחים בכך.
וביאר שכמו שלעניין עדות, אם העד לא מסתמך על העדות הכתובה, אלא היא רק מסייעת לו להיזכר בדבר והוא מעיד מתוך הזיכרון – עדותו כשרה, כך גם בעניין פסיקת ההלכה, אם הפוסק מסתמך על הבנתו את ההלכה, על פי בירור, עיון ומשא ומתן וכללים ומדות של תורה, ולא ע"פ מה שנודע לו מן השמים, ורק מנסה לקבל, בתור סיוע, ידיעה מן השמים שגם שם סבורים כך – אין זה בניגוד לכלל של "לא בשמים היא".
והוסיף, שאם מסקנתו ההלכתית של הפוסק הייתה בניגוד למה שנאמר לו מן השמים, בוודאי לא היה פוסק על פי מה שנאמר לו, אלא על פי מה שהתברר לו כדבר הנכון בבירורו ההלכתי, ואולי היו אף עובדות כאלה, אלא שבספר שנשאר לדורות הוא כתב רק את אותם פסקים שמן השמים פסקו כפי שהוא הסיק בבירורו על פי דרכה של תורה.
