הופך לטובה / רפי זברגר

יבמות כג ע''ב  
 

הקדמה 

נלמד את חלקה הראשון של המשנה בעמוד ב'.

הנושא

מי שקידש אחת משתי אחיות, ואין יודע אי זה מהן קידש - נותן גט לזו וגט לזו.
הלכה זו לכאורה אינה קשורה למסכת יבמות, אך נלמדה כהכנה לדינים בהמשך (גמרא להלן). אדם שקידש אחת משתי אחיות, ובזמן הקידושין היה ברור את מי קידש, אך לאחר מכן התעורר לו ספק מי אשתו (אוקימתא לפי הגמרא), הרי שבפועל שתיהן אסורות עליו, כיוון שכל אחת מהן היא ספק אחות אשתו האסורה בערווה מן התורה, ומכוח ספק זה חייב לגרש את שתיהן.
מת, ולו אח אחד - חולץ לשתיהן
דין זה נובע ישירות מהדין הקודם. אם אותו אח שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע למי, נפטר ללא ילדים, הרי האח שלו חייב לייבם או לחלוץ לאשתו, אך כאמור, לא ברור מי הייתה אשתו. לאח זה אסור לייבם אחת מן האחיות שמא היא לא עומדת לפניו לייבום והיא מוגדרת "אחות זקוקתו". לכן הוא חייב לחלוץ לשתיהן כדי להתיר את אשת אחיו האמיתית לעולם.
היו לו שנים - אחד חולץ ואחד מייבם;
דין זה מעניין יותר. אם היו לאח המקדש שני אחים והוא נפטר ללא ילדים. במקרה זה אח אחד יחלוץ לאחת מן האחיות, והשני יכול לייבם. נדון בשתי אפשרויות: אם החלוצה באמת אשת אחיו המת, הרי שהחליצה פוטרת אותה ומתירה אותה לעולם, ואז ממילא מותר לאחיו לשאת את אחותה בקידושין רגילים (ביאה היא אחת מדרכי הקניין של אשה), כיוון שכבר אינה אחות זקוקה, ואין אסור לשני אחים לשאת שתי אחיות. ואם החלוצה אינה אשת אחיו, הרי שבוצעה חליצה לחינם, ואז האח השני מקיים את מצוות ייבום כהלכתו והכול תקין.
קדמו וכנסו - אין מוציאין מידם.
אם האחים לא עשו כהלכה שלמדנו זה עתה, ושניהם כנסו את שתי הנשים - אין מוציאין מידם את נשותיהם.
נסביר שוב לפי שתי אפשרויות: אם הראשון כנס את אשת המת האמיתית, הרי שהכול טוב. הוא ביצע מצוות ייבום, ואחיו קידש את אחותה בקידושין רגילים ללא איסור.
אך אם האח הראשון לא כנס את אשת המת ועבר על איסור אחות זקוקה, הרי שלאחר שהאח השני כנס את האשה השניה שהיא אשת המת, וקיים את מצוות ייבום. הייבום של השני הפקיע למפרע את האיסור של האח הראשון, שמאותו רגע ואילך מתברר שקידושיו של הראשון ''הופכים להיות'' קידושין תקינים.
מכיוון שלפי צד זה, הייבום שבוצע באשה הראשונה אינו אלא איסור דרבנן משום אחות זקוקה, ואותו האח טוען שאמנם הוא זה שכנס את אשת האח המת, חכמים לא גזרו וחייבו אותו להוציאה מכוח ספק זה.
  

מהו המסר

המקרה האחרון של ''קדמו וכנסו'' מהווה דוגמא למקרה שבזמן אמת לא ידועים כל העובדות, אך לאחר מכן מתברר המצב, "וכביכול" מתקן את המציאות הקודמת. אמנם בזמן כינוס האשה הראשונה, יש מצב שהאח עבר על איסור אחות זקוקתו מדרבנן, אך כעבור זמן מה הספק הזה מתברר, ובסופו של דבר הוא לא חי עם אשה אסורה.
כאמור, אנו לא מחייבים אותו להוציאה, למרות שעבר על פסק חכמים, כיוון שכל האיסור הפוטנציאלי שהיה הינו איסור דרבנן בלבד.
העיקרון שאנו לומדים מכאן הוא מעניין. לפעמים בזמן מסוים אנו לא יודעים את כל העובדות, אך המציאות מתבהרת כעבוד זמן מה, ואז "מבינים'' פעולות שנעשו קודם לכן. אין ללמוד מכאן שיש ''לעודד'' לעבור על איסור דרבנן, אך יש לדעת כי מציאות שהיום סמויה ובלתי מובנת, יכולה בהחלט להתבהר כחלוף זמן.
זהו עיקרון חשוב במצבים לא מעטים בחיים. קורה לא מעט שאנו קוראים את המצב ברגע נתון והדבר מכניס אותנו לתחושות קשות ומצבים נפשיים בעייתיים. יש לזכור כי לפעמים המצבים מתבהרים בהמשך, ומה שנראה היום כמצב נורא, מתברר לאחר מכן שאינו כל כך גרוע ולפעמים אף הופך לטובה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]