מדוע יפסיד האב את בנו?
הרב דב קדרון
יבמות כג ע"א
על הפסוק (דברים כא, טו): "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה", שאומר שאסור לאדם לבכר את בן האהובה הצעיר על פני בן השנואה הבכור, נשאלה השאלה: וכי יש אהובה ושנואה לפני המקום? ומסביר רש"י שפשוט שגם אם הבעל שונא את אחת מנשיו – הקב"ה לא שונא אותה, ולכן אין סיבה שבנה הבכור לא יקבל פי שנים בירושה.
הקשה על כך הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (איילת השחר): אפילו אם האבא שונא את אימו של הבכור, מהי סברתו של אותו אבא, וכי מדוע יקפח את הבן הזה מהירושה, והרי סוף סוף הוא גם בנו?
ייתכן שאפשר להסביר זאת על פי מה שהוא עצמו כותב (לפני כן) שכל העניין של המעמד המיוחד של הבכור תלוי בחשיבות, ואם בכור מסוים אינו חשוב ייתכן שלא יהא ראוי לבכורה, כמו שמצאנו אצל ראובן (במדרש בראשית רבה צט,ו), שהיה ראוי לכהונה ומלכות ובכורה, ואיבד את זכויותיו.
על פי זה היה ניתן לחשוב שאם אדם רואה שאשתו, שהיא אימו של בנו הבכור, אינה ראויה לחשיבות הזו, יכול אביו לחשוב שממילא יפסיד בנה את חשיבות הבכורה, כי אין לו את החשיבות המתאימה, לכן יש צורך לומר שאף אם בעיני האב בנו אינו ראוי לקבל את זכויות הבכור – הוא לא קובע זאת, אלא הדבר נקבע על פי התורה באופן אובייקטיבי.
