מדוע אשתו נקראת "שארו"?

הרב דב קדרון

יבמות כב ע"ב

נאמר בתורה שאסור לכהן להיטמא (ויקרא כא, ב): "כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו", ואמרו חז"ל "שארו – זו אשתו".

מקשה על כך הכלי יקר (מובא בלקט ביאורי אגדות) 3 קושיות: א. מדוע נאמר "הקרוב אליו", לשון זכר, ולא "הקרובה אליו". ב. למה קרא לאשתו "שארו". ג. ולמה הקדימה לאביו ואמו.

וביאר שבדרך כלל, ברוב שנות חיי האדם, אשתו היא זו שמאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו, כמו שאמרו חז"ל (יבמות סג,א):

במה אשה עוזרתו לאדם? אדם מביא חיטין, חיטין כוסס? פשתן, פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו?

כלומר: עיסוקו של האיש בדרך כלל הוא בעניינים כלליים, ויש לו צורך במישהו שיישם את הכללים שלו ויפרוט אותם לפרטים, ואשתו של אדם היא זו שעוזרת לו לעשות זאת ולהוציא לפועל את הפוטנציאל הגלום בו. זאת הסיבה שאמרו ש"אשתו כגופו", ולכן ראוי לכהן להיטמא לה.

על פי זה מתורצות 3 הקושיות: א. "שארו" הוא לשון מזון, ולכן נאמר בלשון זכר. ב. קרא הכתוב לאשתו "שארו", מלשון מזון, כדי שנבין שההיתר להיטמא הוא בגלל שהיא מכינה לו את מזונו ולכן היא כגופו, וגם יש במשמעו לשון אשתו, כמו שכתוב (ויקרא יח יב): "שאר אביך היא". ג. הקדימה לאביו ואמו, כי אדם קרוב אצל עצמו, וההיתר להיטמא לאשתו הוא בגלל התועלת שיש לו עצמו ממנה.