מתי כדאי להתרגז? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
יבמות לד ע"א
אין אשה מתעברת בביאה ראשונה.
מה אפשר לעשות כשמרגישים שדברים לא מתקדמים כראוי בעבודת ה'? עובדים ועובדים אבל אין תחושה של אהבה או יראה, פשוט עושים מה שצריך וזהו. איך אפשר לשנות את המצב הזה?
תשובה שהיא יסוד בעבודת ה', עונה רבי מנחם מענדל מליובאוויטש, בעל ה"צמח צדק" (אור התורה, במדבר פרשת מסעי א'תו), כשהוא מסביר את הברכה "הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה" בצורה מעניינת.
הלילה, מסביר הצמח צדק, הוא זמן של חשיכה בכל המובנים, כולל אלו הרוחניים, וכנגדו עומד היום כזמן של הארה הן במובן הגשמי והן במובן הרוחני. התרנגול מפריד ביניהם על ידי הקריאה שלו, שנעשית בקול רעש, שנשמעת אפילו מעט רוגזת, וכאשר היא מגיעה יחד עם הכאת הכנפיים שלו, היא אכן מעט מלחיצה.
אלא שכאן בדיוק נמצאת הבינה של אותו התרנגול. משום שכדי להוציא מישהו מתרדמת לילה, לא מספיק להתייחס אליו בצורה נעימה ונוחה, אלא יש לעשות זאת בצורה כזו שתבהיר לו שהוא נמצא במקום שממנו הוא צריך לצאת, ולכן רעש ורוגז יכולים לשמש ככלים יעילים בעניין זה.
על בסיס זה הוא מסביר גם את דברי הגמרא (ברכות ה, א) "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע", מפני שיציאה ממצב של שבי בידי יצר הרע איננה יכולה להיעשות באופן הרגיל והנינוח שזורם עם מהלך החיים כפי שהיו עד כה, הוא חייב להבהיר שיש כאן מצב שחייבים לצאת ממנו, וזהו המקום שבו נכנס הרוגז.
כך הוא גם מסביר את דברי הגמרא בסוגייתנו. שכן הריון ולידה אינם יכולים לקרות אם לא שיש פתח וחלל שמאפשרים אותם. זו הסיבה שאשה איננה מתעברת מביאה ראשונה, מפני שקודם לכן לא היה פתח שיכול לאפשר את ההריון והלידה, ורק אחרי שנוצר הפתח, יש עכשיו אפשרות ללידה.
לכן, אם האדם מרגיש שעבודת ה' שלו לא מולידה שום דבר משמעותי, ייתכן מאוד שהוא כלל לא כלי לקבל את מה שהקב"ה מבקש שיכנס לתוך ליבו. לכן האופן שבו הוא יכול ליצור את הכלי הוא, אם הוא יסדוק משהו בליבו, ירגיז את עצמו על עצמו, וייצר משבר, ומתוך המשבר הזה, יוולדו הרגשות שיקרבו אותו אל ה'.
