זמני קריאת מגילה / יבמות יג ע"ב
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
הגמרא בסוגייתנו עוסקת בשאלה כיצד הותר לקרוא מגילה בכמה זמנים שונים, ואין בכך איסור "לא תתגודדו", ומשיבה ש"מקומות שאני", כלומר איסור "לא תתגודדו" שייך רק כאשר שני המנהגים מתקיימים במקום אחד.
סוגייתנו מציעה הסבר לקביעה שבתחילת מסכת מגילה, שלפיה הותר לבני הכפרים להקדים את קריאת המגילה ל'יום הכניסה' – יום שני או חמישי, שבו היו מגיעים מהכפרים לעיירות כדי לעשות משפט ולצורך עסקיהם, משום שהם לא ידעו לקרוא את המגילה בעצמם.
הגמרא שם מביאה ברייתא שבה נאמר שהדבר היה נכון בזמנים עברו, אך כעת, "הואיל ומסתכלין בה", יש לקרוא את המגילה בזמנה בלבד. רש"י מסביר שבתחילה, כשהיו השליחים מודיעים על קידוש החודש והחגים, ידעו מתי חל כל חג, אך כיום רגילים העם לקבוע את זמנו של חג הפסח לפי זמן קריאת המגילה, ואם יקראו את המגילה בי"א באדר, אנשים עלולים לטעות ולחשוב שחודש לאחר מכן מתחיל חג הפסח ולבוא לידי איסור אכילת חמץ בימים האחרונים של חג הפסח. ראשונים אחרים פירשו בדרך דומה, עם שינויים מועטים.
לעומת זאת, הרמב"ם הבין את הביטוי "יום הכניסה" באופן שונה, ולדעתו אין צורך שבני הכפר יבואו לעיר מסיבה מסוימת. יום כניסה, לדעתו, הוא 'יום התכנסות' שבו באים לבית הכנסת, ומכיוון שחכמים לא הטריחו את בני הכפרים להתפלל במניין בכל יום אלא רק בשני ובחמישי, הותר להם גם להקדים את קריאת המגילה.
לרמב"ם היתה גם גרסה שונה בברייתא: במקום "הואיל ומסתכלין בה" – "הואיל ומתכנסין בה". בעקבות זאת הוא כתב (הלכות מגילה א, ט):
"במה דברים אמורים שמקדימין וקוראין ביום הכניסה – בזמן שיש לישראל מלכות, אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה".
אפשר להבין את דבריו לאור סוגייתנו: בזמן שהמלכות בידינו יש ביכולתנו לקבוע לכל מקום זמן משלו, אך כאשר אין לנו מלכות הדבר עלול להיות כרוך באיסור "לא תתגודדו".
