מה הטעם לאיסור שעטנז?

הרב דב קדרון

יבמות ד ע"ב

בגמרא נאמר שבכל מקום בתורה שנזכר סתם בגד, הכוונה היא לבגד שעשוי מצמר או מפשתן. אלו הם שני החומרים שהתורה אסרה לערב וללבוש ביחד, איסור שעטנז.

אמנם האיסור הזה הוא מכלל החוקים, שאין להם בהכרח הסבר שמובן בשכל האנושי לכל אדם, אבל מרן הרב קוק זצ"ל ניסה למצוא טעמים למצוות התורה ככל האפשר, וגם לאיסור הזה (בחזון הצמחונות והשלום, מובא בלקט ביאורי אגדות) הוא הסביר רעיון הגיוני שעומד בבסיסו.

יש הבדל גדול מאוד בין צמר לפשתן, מעצם העובדה שהפשתן נלקח מן הצומח ואילו הצמר נלקח מבעלי חיים. כאשר אדם משתמש בפשתן אין כל בעיה מוסרית לעשות בו שימוש ככל רצונו, כאשר יורהו טעמו הטוב וחושו האסתטי, לתועלת עצמו, ולא יהיו לו כל נקיפות לב או מצפון שיורו לו על בעיה כל שהיא בשימוש זה.

אבל הצמר נמצא בתחום אחר לגמרי, שהרי הוא ניטל מן החי, וכאן כבר יש צורך להגביל את אופן השימוש בו, כדי לא לצער ולנוול את בעלי החיים, שהאדם הוא זה שאחראי לשלומם וטובתם.

לכן, כדי ליצור את ההבדלה הברורה בין שני המינים, כדי שידע האדם שהשימוש בצמר אינו דומה לשימוש בפשתן, אסרה התורה לערב ביניהם, וכך נקבע בלבנו שכאשר משתמשים בצמר יש לנו זכות מוגבלת, מה שאין כן בשימוש בפשתן.