כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להעמיק > מעשר כספים (תענית ח ע"ב - ט ע"א)

הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

מעשר כספים

מנהג ישראל ידוע הוא, שעשירית מההכנסות של אדם ניתנת לעניים. לדבר זה קוראים מעשר כספים. יש להבדיל בין זה למעשר עני, שנהוג רק בתבואה של שנים שלישית ושישית משנות השמיטה. אחד המקורות היחידים שמובאים למנהג זה במקורות התנאיים, מובא בתוספות בסוגיה שלנו. הגמרא אומרת כך:

1. תלמוד בבלי מסכת תענית דף ח עמוד ב

ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (דברים יד, כב) - עשר בשביל שתתעשר. אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה: אימא לי פסוקיך! - אמר ליה: עשר תעשר. אמר ליה [=כאן התינוק חוזר ושואל את ר' יוחנן]: ומאי עשר תעשר? - אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר. - אמר ליה: מנא לך? - אמר ליה: זיל נסי. - אמר ליה [=שאל התינוק]: ומי שרי לנסוייה להקדוש ברוך הוא? והכתיב "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה'"! (דברים ו, טז) - אמר ליה: הכי אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָא-וֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג, י). מאי 'עד בלי די'? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. - אמר ליה [=התינוק לר' יוחנן]: אי הות מטי התם להאי פסוקא - לא הוית צריכנא לך ולהושעיא רבך.

בדרך כלל מבינים את משחק המלים 'עשר תעשר' בחילוף השי"ן השמאלית בשי"ן ימנית. אך שמעתי פעם הסבר שזה דומה לכל מקום בתורה שמופיעה מלה פעמיים, כגון: עזוב תעזוב, שלח תשלח, השב תשיב וכו' – שחז"ל דרשו מזה 'אפילו ארבעה וחמשה פעמים', ואם כן הריבוי של 'עשר תעשר' אומר שתזכה לעשות עוד הרבה מעשרות מפירותיך, וזה אומר שיהיו לך הרבה פירות...

יש לציין שעניין המעשרות הוא אולי המצוה היחידה שנאמר בה במפורש ע"פ רמזים מהתורה שקיימו אותה שלושת האבות, כפי שאומר המדרש:

2. מדרש תנחומא פרשת חיי שרה סימן ו

"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א) מהו בכל? - בזכות המעשרות, שנאמר "ויתן לו מעשר מכל" (בראשית יד כ). אף יצחק נתברך בזכות המעשרות, שנאמר "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" (בראשית כו יב), ואומר "ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו" (בראשית כז לג). אף יעקב נתברך בזכות המעשרות שנאמר "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח כב), הוי "וה' ברך את אברהם בכל".

אך על איזה מעשר מדובר כאן? אצל יצחק ודאי שמדובר במעשר של תבואת קרקע, אך אצל אברהם ויעקב ודאי שאין זו הכוונה. אצל יעקב, הוא הולך לנדוד ממקום למקום – ואולי הכוונה למעשר בהמה. אבל אצל אברהם מדובר באופן ברור במעשר מהשלל שהוא קיבל במלחמה, ואם כן זה, מן הסתם, מה שאנחנו קוראים מעשר כספים.

התוספות בסוגייתנו אומר שאכן יש מקור למצוות מעשר כספים ממדרש תנאים בספרי:

3. תוספות מסכת תענית דף ט עמוד א ד"ה עשר

הכי איתא בסיפרי: 'עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה' אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר. רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין? ת"ל 'את כל', דהוה מצי למימר 'את תבואתך' מאי 'כל'? -לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו.

יש לציין שהפסוק המצוטט במדרש עוסק במעשר שני מהתבואה, והמדרש מחדש את המעשר מכל הרווחים. לכאורה משמע שהמעשר הזה אמור להיות כמו מעשר שני.

4. דברים פרק יד פסוקים כב - כז

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים: וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹקֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ: וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹקֶיךָ בּוֹ: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹקֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ: וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ:

ובאמת יש לחקור: לאיזה מעשר אמור להיות דומה מעשר הכספים? אם זה כמו מעשר בהמה או תרומה – הרי שזה צריך ללכת לכהנים. אם זה כמו מעשר ראשון – הרי שזה צריך ללכת ללויים. אלא, לכאורה זה מעשר עני – אבל אם כן מדוע זה לא נקבע רק בשנה השלישית והששית, כמו מעשר עני? ועוד: מדוע הפסוקים הרומזים לכך נמצאים דוקא בפסוקים של מעשר שני? הרי מעשר שני נאכל על ידי הבעלים עצמם, בירושלים!?

יש שכתבו שהמעשר הזה הוא זכר למעשר שני ומעשר עני גם יחד, ולכן הוא נוהג בכל השנים. לפי הסבר זה מטרת המעשר השני היא לגרום לאדם לעלות לירושלים ולשהות שם כמה שיותר זמן. בזמן הזה הוא יתחבר לכהנים וללויים שנמצאים בירושלים, ויעסוק בחיי הרוח במקום בעולם המעשה שבו הוא עסוק כל השנה. מעשר שני, אם כן, נועד לצורך לימוד תורה. זאת הסיבה שכתבו פוסקים רבים שמותר להשתמש בכספי מעשר כספים גם לצורך חיזוק לומדי תורה, ואפילו לצורך קניית ספרי קודש לעצמו (אם כי יש שסייגו זאת בכך שאדם יציין במפורש על הספר שנקנה ממעשר כספים, ויתיר לכל הרוצה להשתמש בהם לעשות כן).

בכל אופן, בניגוד למה שראינו עד עכשיו, הב"ח כותב שכל עניין מעשר הכספים אינו לא מן התורה ולא מדרבנן:

5. בית חדש, סימן שלא

מעשר עני אין פורעין בו המלוה ולא משלמין בו את התגמולין ולא פודין בו השבויים ולא עושים בו שושבינות ואין נותנין ממנו לצדקה... מיהו אין זה אלא במעשר עני מזרע הארץ שהיא מצוות עשה מן התורה, אבל מה שאדם מעשר ממה שמרויח במשא ומתן ככספים ושאר רווחים אינו בכלל זה, ויכול ליתן ממנו לצדקה ולפדיון שבויים שהרי אינו חייב בה לא מן התורה ולא מדרבנן.

דבר זה תמוה מאוד, שהרי התוספות הביא זאת ממדרש של הפסוקים, ואפילו אם נאמר שזה רק אסמכתא, הרי בכל זאת זה מדרבנן, ומדוע כתב הב"ח שאין זה אפילו מדרבנן? כך שואל הרב דוד אופנהיים בתשובה המצוטטת בשו"ת חוות יאיר:

6. הרב דוד אופנהיים, חוות יאיר סימן רכד

...אמנם על הב"ח יש לתמוה האיך נעלם ממנו דברי התוס' במס' תענית דף ט' ע"א והאיך לא דק ולקולא לא דק. דאיתא התם ד"ה עשר תעשר: הכי איתא בספרי עשר תעשר את כל תבואת זרעיך אין לי אלא תבואת זרעיך ריבית פרקמטיא וכל שארי רווחים מניין ת"ל את כל דהוה מצי למימר את תבואתך מה כל לרבות וכו' עכ"ל. נמצא שהוא מדאורייתא ואף אם נימא שהוא רק מדרבנן. והקרא הוא רק סמך בעלמא. מ"מ קשה על הב"ח דקאמר שאינו אפי' מדרבנן ומכח דברי ספרי הנ"ל הב"ח נשבר ואנחנו נמלטנו.

אך למרות המליצה היפה בסוף דברי הרב אופנהיים, השיב לו החוות יאיר באופן שמיישב את דברי הב"ח להלכה, וגם החוות יאיר גורס כי אין זו מצוה לא מן התורה ולא מדרבנן:

7. תשובת החוות יאיר לרב אופנהיים, סימן רכד

במה שתמה הרב הגאון על הב"ח במ"ש שמעשר כספים אפילו מדרבנן ליתא וכתב שנעלם מהב"ח דברי תוס' דף ט' במס' תענית דמייתי ספרי דמרבינן מאת כל ריווח פרגמטיא ושאר רווחים, לזה אני אומר אפשר יכול וקרוב להיות דאישתמיטתיה, מדלא זכרו כלל, ומ"מ אינו מוכרח, כי אפשר דלא חש לו. וכך עניית וקלישת דעתי נוטה כב"ח שהרי לא נזכר שום דבר בש"ס ממעשר כספים וארז"ל עשר תעשר בשתי מעשרות הכתוב מדבר וכו' ולמדו שגם מעשר בהמה אין מעשרין משנה על חבירתה ולא נזכר אותו מעשר שם בפרשה ולא אמרו אחד במעשר כספים. ואפילו את"ל דמ"מ מדרבנן הוא, מ"מ קשה למה הרמב"ם שדבר כל מילי דאורייתא ודרבנן ותקנות וסייגים ולא זכר זה בשום מקום... ואילו היה מדרבנן לא היו ישראל קדושים מקילין בה עד שרק אחד מעיר ושנים ממשפחה נזהרין בה.

חתנו של הב"ח, בכל אופן, כמו הרב אופנהיים, לא קיבל את דברי הב"ח, והוא טוען שזהו דין גמור הדומה למעשר עני:

8. ט"ז, סימן שלא סעיף קטן לב

נראה דיש לדמות מעשר שמפרישין מן הריוח ממון לדין מעשר עני של תבואה ופירות. ומורי חותני ז"ל כתב שהמעשר של ממון שלנו אין בו חיוב לא מן התורה ולא מדרבנן, ותמהתי שהרי ריש סימן רמט מבואר שחיוב גמור הוא כמו שכתבו כל הפוסקים.

אמנם אין בדבריו ראיה האם הוא הבין שזהו דין מהתורה או מדרבנן, אך האחרונים הוכיחו שגם הט"ז מודה שאין זה דין תורה, אלא רק דין מדרבנן.

הראיה של הט"ז היא מדברי השולחן ערוך:

9. שולחן ערוך יורה דעה סימן רמט סעיף א

שיעור נתינתה, אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, מצוה מן המובחר; ואחד מעשרה, מדה בינונית; פחות מכאן, עין רעה. וחומש זה שאמרו, שנה ראשונה מהקרן, מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה. הגה: ואל יבזבז אדם יותר מחומש, שלא יצטרך לבריות. ודוקא כל ימי חייו, אבל בשעת מותו יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה. ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים.

ואולם, הראיה הזו אינה מוכרחת כלל, כפי שהעירו אחרונים רבים, שהרי אם היה זה דין כמו מעשר, השו"ע לא היה כותב על כך 'עין בינונית', והיו מוציאין את זה בכח מידי מי שלא נותן מעשר כספים. אלא, מוכח שזהו עניין של 'עין בינונית' ולא דין גמור!

יתרה מזו, הביא הפת"ש (יו"ד שלא סקי"ב), שישנה תשובה מפורשת של המהר"ם מרוטנבורג שממנה מוכח שמעשר כספים אינו מן התורה וגם לא מדרבנן:

10. שו"ת מהר"ם מרוטנברג חלק ד סימן עד

מעות מעשר יראה אחרי שהחזיקו לתתם לעניים אין לשנותם למצוה אחרת דנראה כגוזל עניים, דאע"פ שאינו מן התורה אלא מנהג, הא קיי"ל דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם... ישראל שהתנדב נר ומנורה לבית הכנסת מותר לשנותה למצוה אחרת דשאני התם דאידי ואידי מצוה לגבוה, אבל מעות מעשר כספים כבר זכו בהם עניים ע"י מנהג, שכך נהגו כל הגולה ואין לשנות מעניים למצוה אחרת שאין לעניים צורך בהן.

אשר על כן, הסיק ה'ציץ אליעזר' בקונטרס שלם שייחד למעשר כספים, שכמעט כל הפוסקים אומרים שזהו דין דרבנן או אפילו מנהג בלבד, ולכן יש להקל בשאלות הקשורות למעשר כספים:

11. שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן א אות יג

מכל האמור יוצא לנו, שאך מעטים המה הסוברים דמעשר כספים הוא מן התורה, ואמנם החתם סופר בחיו"ד סי' רל"ב כותב בדעת המהרי"ל דמעשר כספים הוא ממש דאורייתא אבל לא כן כתוב בשו"ת מהרי"ל גופא סי' נ"ד, דשם כותב בהדיא דמעשר כספים הוא מדרבנן ע"ש (ועיין מ"ש עוד מזה בפ"ג) ויעוין בחת"ס גופיה בתשובה שלפניה בסי' רל"א שכותב בלשון הך מעשר כספים איננו חיוב ממש יש מפרישים ויש שאינם מפרישים עיי"ש, באופן שחילוקי הדעות שישנם בזה בין הפוסקים נטוש בעיקר על זה אם איכא מיהת חיוב מדרבנן או דילמא שכל עיקרו של דבר אינו אלא ממנהגא ומשום מדת חסידות. וכשם שרבו הסוברים שהוא מדרבנן כך לעומת זה מרובים הם גם הסוברים שאינו אלא ממנהגא ושעל כן לא נתפשט הדבר בקרב המון העם ואיך מיעוטין הן יחידי סגולה שנהוגין בו, ועיקר מקום הספק שיכול להיות בזה הוא רק זאת אם להכריע שהוא מדרבנן או שאינו אלא משום מנהגא בלבד של מדת חסידות.

דוגמא לשאלה שנידונה בפוסקים היא האם לצורך חישוב מעשר הכספים אפשר לנכות את ההוצאות שיש לאדם. שאלה זו באה לפני הרב דוד אופנהיים (חי לפני מאתיים חמשים שנה בפראג), והוא העביר את תשובתו גם לעיונו של הרב יאיר חיים בכרך (שחי בגרמניה). שתי התשובות יחד נדפסו בספרו של הרב בכרך, חוות יאיר:

12. שו"ת חוות יאיר סימן רכד

הנה אהובי ידידי תלמידי לשון שאלתך שאלה ילמדינו רבינו אם העוסק בפרקמטיות ויוצא השדה לצוד ציד מאכלו משוט בארץ ומתהלך בה ללקוט אורות ולאסוף לפי הטף. ומשתכר מעה כסף ושוה כסף. והנה על המו"מ היה מוציא הוצאות דרך הולכה והובאה. מהו מותר לנכות מן הריוח כל ההוצאות. ומה שהרוויח יותר על הקרן והוצאות שהוציא מאותו הסך מפריש מעשר כספים, או לא, דצריך להפריש כל מה שהרוויח שמה שהוציא הוצאות הוא כמו שאדם מוציא הוצאות בתוך ביתו ג"כ ההוצאה ההיא יחשב. וכל מה אשר חנן אותו אלקים מהכל בכלל צריך להפריש ממנו המעשר.
תשובת הרב דוד אופנהיים:
...צא וחשוב מי שזורע עשרה כורין חיטי ושערי בשדה. והוציא הוצאות בתבואה וניר וחרש וזרע וכל מצטרכי השדה. וכשבא לזמן האסיפה היה לו לנכות מה שהוציא הוצאות על השדה. ומה שהוציא ששבח יתירה על ההוצאה מזה ה"ל לאפרושי תרומה ומעשר למקומות הראוים. ומדציוה הקרא להפריש תרומה ומעשר בלי שום ניכוי, ע"כ גזירת הכתוב שמההוצאה שהוציא לא ינוכה כלל. רק מה שמוציא השדה בכלל מחדש התחייב הקב"ה ליתן לכהן התרומה וללוי המעשר. וההוצאות הם עליה דידיה רמיא ממה שמשייר לו אחר הפרשות תרומה ומעשרות.
...אמנם כד נחתינן לעומקא דדינא. נלע"ד שהדין מהיפך להיפך. דודאי מה שאדם מוציא הוצאות על הסחורות הוא הקרן ומשתלם בראש. דודאי מי שקונה סחורות מה שהוא במקום רחוק. הוא ביוקר ממה שקונה בקירוב מקום. וא"כ י"ל כל ההוצאות שמוציא הוא הקרן... דדוקא מה שמחדש הארץ ודרך זריעה בכך שמחויב ליתן מן הכל. אבל מה שהוא דרך משא ומתן ויש לו הוצאות, י"ל דעל זה הוא פשוט דהוצאות יוחשב אל הקרן והרווחים אשר יעלו אחר זה הם נקראים חידוש ומהם צריך להפריש.

הרב אופנהיים, בסופו של דבר מסיק שבאמת אין לשלם את מעשר הכספים מהברוטו, אלא מהנטו. ואמנם במעשר עני משלמים לפי התוצרת בסוף ולא מפחיתים את ההוצאות, אבל במה שאינו מן הצומח מפחיתים את ההוצאות. הרב בכרך מסכים עם הפסק הזה, אך כותב שהדברים פשוטים וברור שאין להחמיר בכך. וכך כותב הרב בכרך:

תשובת הרב יאיר חיים בכרך

...ומ"מ תמה אני איך יעלה זה על דעת שלא ינכה ההוצאה דא"כ אם ימצאו מבני ישראל יורדי הים באניות לאיים הרחוקים נוסעים להביא זהב מאופיר וחוילה ואבנים טובות מארצות המזרחיי' טרטריאה הגדולה או מאינדיאה ומלכות קהינא ומאגיל ופריטי ייהאן להביא קרנות שן והובנים קופים ותוכיים מור ואהלות קנה קדה וקנמון אמברי ובעלי סגולות היקרים מאד ויוציאו הוצאות לאלפים ורבבות ודוגמה לזה המביאים אתרוגים מרחוק מאד וראה בגמ' דר"ה כ"ג ע"א עקירת אלמוגין בקרקע הים שצריכים בעלי מלאכות לזה תריסר אלפי גברי ושיתא ירחי ואם מלך ישראל ישתדל לעשות זה בלי ספק יעלה להוצאות כמה רבבות וכל אלו שזכרנו אם יעשרו דמי מכירתם היתר על דמי קנייתן ולא ינכו ההוצאות לא ירוויחו מאומה אלא ע"כ אין ערך ודמיון מעשר כספים במשא ומתן למעשר דגן ותבואות הארץ דשם גזירות הכתוב הוא מפני שכל ענין גידול תבואה טבע נסיי הוא אפילו בדבר שאין זרעו כלה כ"ש בדבר שזרעו כלה.

הרב בכרך, אם כן, גם נותן סברא לחלק בין מעשר כספים למעשר עני: מעשר מן התבואה הוא כולו נס, שהרי באופן טבעי הזרע מתקלקל באדמה, ולא חייב להצמיח שום דבר, והקב"ה עושה עמנו נסים שהתבואה גדלה, ולכן צריך לתת מעשר מהנס הזה. אך לגבי מקח וממכר אין כאן נס כי אם דרכו של עולם, ולכן אפשר להפחית את ההכנסות.

הרב שלמה אבינר, שהיה רבו של קיבוץ לביא, התייחס לשאלת מעשר כספים בקיבוץ. יש לציין שלענ"ד הוא מחמיר מאוד בהגדרה של צדקה, וכותב רק ללמד זכות על הקיבוץ במה שיש פוסקים שאומרים כן לכתחילה.

13. הרב שלמה אבינר, תחומין א עמוד 402