גרימת חיסרון נחשבת לעשייה?

הרב דב קדרון

חגיגה יב ע"א

ואמר רב יהודה אמר רב: עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן: שמים וארץ, תהו ובהו, אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה.

מהר"ץ חיות מעיר שלכאורה אין אפשרות לומר שהחושך נברא, שהרי חושך הוא העדר אור, ולא שייך לומר על חיסרון שהוא דבר שנברא.

הוא מוסיף שכך מסביר הרמב"ן את מה שאמר הקב"ה למשה רבנו (שמות ד, יא): "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם", שאין הכוונה לתכונת האילמות, כי העדר הדיבור הוא לא משהו ששייך לומר עליו שהקב"ה שם אותו, אלא הכוונה היא לאדם אילם, כלומר: מי ברא אדם שהוא אילם.

לכן מסביר מהר"ץ חיות, על פי דברי הרמב"ם (מורה נבוכים ב,ל) שהמושג "חושך" בתורה מתייחס גם ליסוד האש, וזהו החושך שנברא ביום הראשון ולא העדר האור.

אבל מעניין לציין שמהר"ץ חיות לא הזכיר שהרמב"ם עצמו (מו"נ ג,י, מובא ברמב"ן שם) כותב שיש אפשרות לפרש גם באופן שונה מהרמב"ן, כי כשם שמי שמסיר עמוד שעליו עמדה קורה ונפלה הקורה – נחשב למי שהפיל את הקורה, כלומר שמסיר המונע נחשב למניע, כך גם מי שכיבה נר בלילה חידש את החושך, וכך אמר הנביא (ישעיהו מה, ז): "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ", כלומר ששייך המושג "בריאה" בחושך, וכן שייך לבאר "מי ישום אילם" בקשר לתכונת האילמות, כי גרימת חיסרון נחשבת לעשייה.