יש תוקף למעשה מתוך כעס?

הרב דב קדרון

חגיגה י ע"א

רבי יהושע מצא מקור להיתר נדרים בפסוק (תהלים צה, יא): "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי", שבועה שנעשתה מתוך כעס ניתנת לביטול: "באפי נשבעתי וחזרתי בי".

מכאן מוכיח בעל תורת חיים (סנהדרין קי,ב) שיש תוקף מחייב למעשה שאדם עושה מתוך כעס, שהרי אותה שבועה שנשבע הקב"ה כביכול מתוך כעס הייתה זקוקה להתרה, וללא ההיתר הייתה עומדת בתוקפה.

הוא מוכיח זאת גם ממה שנאמר במסכת בבא בתרא (בפרק גט פשוט) שהכהנים היו כעסנים והיו מגרשים את נשותיהם מתוך כעס, ולכן תיקנו להם גט מקושר, שלוקח הרבה זמן לכתוב אותו, כדי שאולי בינתיים יירגעו, ומשמע משם שגירושין מתוך כעס תקפים.

אמנם רבינו ירוחם מביא בעניין זה מחלוקת, לגבי מעסיק שאמר לפועל מתוך כעס: "לך מעמדי", לפי דעה אחת יש תוקף לאמירתו והפועל נפטר ממחויבותו כלפי בעל הבית, ואף על פי שקיבל את כל שכרו אינו צריך להחזיר לו כלום, אולם לפי הדעה השנייה אם אמר בעל הבית את דבריו מתוך כעס אין להם תוקף והפועל עדיין חייב לבצע את עבודתו. שתי הדעות מובאות על ידי הרמ"א בהלכות שכירות פועלים (חו"מ סוף סימן שלג), ומתוך המקורות הנ"ל בעל תורת חיים מקשה על הדעה השנייה, ומסיק שהעיקר להלכה הוא כדעה הראשונה, שגם מעשה או דיבור שנעשה או שנאמר מתוך כעס יש לו תוקף מחייב.