מהו גדר השמחה בשבת?
הרב דב קדרון
מועד קטן יט ע"א
שבת עולה ואינה מפסקת, רגלים מפסיקין ואינן עולין.
כלומר: שבת נספרת כאחד מימי השבעה ואילו הרגל אינו נספר בתוך ימי השבעה. בטעם הדבר כותבים תוספות (כג,ב ד"ה מאן) שברגלים אין אבלות כלל, משום שנאמר בהם שמחה, ולכן אין הם נספרים בתור ימי השבעה, אולם בשבת אין מצוות שמחה, ולכן היא יכולה להיחשב כחלק מימי האבלות. כיוצא בזה כתבו גם הגאונים (שערי תשובה סימן ל, וכן השאילתות פר' חיי שרה) שבשבת אין מצוות שמחה אלא רק מצוות עונג.
אולם יש להקשות על כך מהנאמר בספרי (פרשת בהעלותך) על הפסוק (במדבר י,י): "וביום שמחתכם" – אלו השבתות. גם בתפילת השבת הנוסח הוא: "ישמחו במלכותך", ומשם נראה שיש שמחה בשבת, וכמו כן הבית יוסף (סימן רפא) מביא בשם הרב אביגדור כהן צדק שלכן יש אומרים בשבת: "וישמחו בך כל ישראל מקדשי שמך".
ביישוב העניין כתב השפת אמת (סוכות תר"ס) שבשבת קודש, כאשר יש נשמה יתירה, ממילא יש שמחה בעצם היום, אבל אין חיוב לעורר את השמחה על ידי אמצעים חיצוניים, כי הארת הנשמה היתירה גורמת לשמחה טבעית.
על פי זה מובן שאף על פי שיש בשבת מציאות של שמחה, מכיוון שאין חיוב מיוחד לשמוח - השבת יכולה להיחשב כאחד מימי האבלות, כי לעניין זה המדד הקובע הוא האם יש חיוב שמחה, ולכן רק יום טוב אינו נחשב ליום אבל, מפני שיש בו חיוב שמחה.
