ספק מלאכת חוה"מ לחומרא?
הרב דב קדרון
מועד קטן ב ע"א
מסכת מועד קטן עוסקת בחלקה הגדול בדברים האסורים והמותרים בחול המועד, אולם מקור האיסור עצמו במסכת חגיגה (דף יח, א), שם מובאות דרשות מפסוקים מהם לומדים שחול המועד אסור בעשיית מלאכה. ב"בירור הלכה" מובא שנחלקו הראשונים בהבנת האיסור, שכן מצינו שהתירו את המלאכה בדבר האבד, בדבר שהוא צורך רבים ובדברים שהם צורך המועד, ומתוך כך יש שמסיקים שאין זה איסור דאורייתא אלא איסור דרבנן
לעומת זאת יש שמפרשים את הדרשות כפשוטן, שבאות ללמד שזהו איסור מדאורייתא, כך הרמב"ן (ע"ז כב, א ובפסקי דיני חוה"מ) מוכיח מסוגית הגמרא בעבודה זרה (שם) שמלאכת חול המועד אסורה מן התורה, שכן הגמרא שם אומרת שאסור להכשיל כותי במלאכת חול המועד משום "לפני עיור", ולדעתו פשוט שאין איסור להכשיל אדם אחר באיסור דרבנן. אולם רבינו תם (ע"ז שם תוד"ה תיפוק), שסובר שמלאכת חול המועד אסורה מדרבנן, מוכיח מהגמרא שם שיש איסור הכשלה גם באיסור דרבנן.
הבית יוסף מכריע שהאיסור הוא מהתורה, אלא שהתורה מסרה לחכמים לקבוע איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת. מאידך גיסא מוכיח המגן אברהם (סק"א) מפסק השלחן ערוך (בסימן תקלח) שסובר שהאיסור הוא מדרבנן, ובשדי חמד (אסיפת דינים מערכת חול המועד סי' יז) מביא מחלוקת מהי דעתו של השולחן ערוך.
למעשה כותב המשנה ברורה (שם) שראוי להחמיר בספק ולחשוש לשיטות שזהו איסור תורה, אלא אם כן מדובר במלאכה שאף לפי הרמב"ן אסורה מדרבנן.
