פשפוש קודם לתפילה / רפי זברגר

מגילה ל ע''ב

הקדמה

נלמד את המשנה מהדף הקודם, העוסקת בעיקרה בעיתוי קריאת ארבע פרשיות במהלך חודש אדר.
ראש חדש אדר שחל להיות בשבת - קורין בפרשת שקלים,
אם ראש חודש אדר יחול בשבת אזי מוציאים שלשה ספרים וקוראים באותה שבת פרשת שקלים, בנוסף לקריאת הפרשה הרגילה ופרשת ראש חודש.
חל להיות בתוך השבת - מקדימין לשעבר, ומפסיקין לשבת אחרת,
אם ראש חודש אדר חל באחד מימות השבוע, אז מקדימים את קריאת פרשת שקלים לשבת שלפני ראש חודש, ובאותה שנה השבת שלאחר מכן לא קוראים את פרשת זכור, אלא מפסיקים בקריאת ארבע פרשיות.
בשניה זכור, בשלישית פרה אדומה, ברביעית החדש הזה לכם,
הקריאות שלאחר פרשת שקלים הם: זכור, פרה והחודש. הגמרא תפרט באיזו שבת קוראים כל אחד מהפרשיות הנ''ל, תלוי מתי חל פורים ומתי חל ראש חודש ניסן.
בחמישית חוזרין לכסדרן.
השבת שלאחר קריאת פרשת החודש חוזרים לקריאה רגילה של פרשיות השבוע. הגמרא תסביר מהי אותה חזרה ועל כך נתמקד במאמרנו.
לכל מפסיקין, בראשי חדשים, בחנוכה, ובפורים, בתעניות, ובמעמדות, וביום הכיפורים.
מסיימת המשנה, ופוסקת כי כמו שמפסיקים לקרוא בארבע שבתות הללו קריאה רגילה וחוזרים בשבת החמישית, כך בכל ה"מועדים המיוחדים" בהם גם לא קוראים קריאה רגילה, אלא קוראים את הקריאה המיוחדת לאותו מועד. המועדים המפורטים במשנה הם: ראש חודש, חנוכה, פורים, תעניות, מעמדות (אנשים מיוחדים המתענים וקוראים בתורה כל זמן הקרבת קרבנות בבית המקדש, ומהווים מעין שליחים של כלל ישראל בבנות ציבור) ויום כיפור.
 

הנושא

לסדר מאי?
שואלת הגמרא לאיזה סדר חוזרים בשבת חמישית (לאחר קריאת ארבע פרשיות)?
רבי אמי אמר: לסדר פרשיות הוא חוזר, רבי ירמיה אמר: לסדר הפטרות הוא חוזר.
מחלוקת אמוראים: רבי אמי פוסק כי בארבע שבתות של קריאת הפרשיות לא קוראים בכלל את פרשת השבוע, וקריאת הפרשיה המיוחדת מחליפה את הקריאה הרגילה, ולכן החזרה בשבת החמישית היא לקריאה רגילה של קריאת התורה.
לעומתו, סובר רבי ירמיה כי קריאת הפרשיות המיוחדות מהוות תוספת לקריאה הרגילה הנקראת גם באותן ארבע שבתות, אבל ההפטרה משתנית עקב קריאת המפטיר המיוחדת, וקוראים בארבע שבתות הללו הפטרה מתאימה לקריאת הפרשיה הנקראת באותה שבת. לפי הסבר זה, החזרה בשבת החמישית אינה אלא לקריאה רגילה של הפטרות השבת.
אמר אביי: כוותיה דרבי אמי מסתברא. דתנן: לכל מפסיקין: לראשי חדשים, לחנוכה ולפורים, לתעניות ולמעמדות, וליום הכפורים. בשלמא למאן דאמר לסדר פרשיות הוא חוזר - היינו דאיכא פרשה בחול, אלא למאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר - הפטרה בחול מי איכא?
אביי מוכיח מהסיפא של המשנה לשיטת רבי אמי. שהרי המשנה סיימה והשוותה בין קריאת ארבע פרשיות לקריאה במועדים מיוחדים, בשניהם "מפסיקין'' וקוראים קריאה מיוחדת. אם נאמר כשיטת רבי אמי, שההפסקה היא מקריאת התורה ברורה גם ההלכה לגבי שאר המועדים אשר יכולים לחול גם בימי שני וחמישי בימי חול, שהרי אז לא קוראים את הקריאה הרגילה אלא את הקריאה של המועד. אך לשיטת רבי ירמיה קשה, אילו הפטרות יש בימי חול, שצריך להפסיק לקרותן ולקרוא במקומן את הקריאה של המועד המיוחד?
ואידך: הא כדאיתא, והא כדאיתא.
רבי ירמיה יענה על כך ויאמר כי יש הבדל בין ההפסקה של שבתות ארבע פרשיות לבין הפסקה של המועדים המיוחדים. בשבתות בהן קוראים ארבע פרשיות אמנם ממשיכים לקרוא את הפרשה, ורק מפסיקים לקרוא את ההפטרה הרגילה, אך במועדים הללו אשר חלים בימי חול, מפסיקים גם את הקריאה עצמה.
ובתעניות למה לי הפסקה? ליקרי מצפרא בענינא דיומא, ובמנחה - בתעניתא!
שואלת הגמרא לשיטת רבי ירמיה, הסובר כי ככל הניתן יש להמשיך ולקרוא את הפרשה הרגילה, מהסיפא של המשנה. שם למדנו כי גם בתענית מפסיקים לקרוא את הקריאה הרגילה. שואלים: מדוע באמת מפסיקים לקרוא את הקריאה הרגילה (בימי שני וחמישי) וקוראים את קריאת התענית, הרי ניתן להמשיך בבקר ולקרוא את הקריאה הרגילה, ולקרוא את קריאת התורה לתענית בתפילת מנחה בלבד?
מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: מצפרא כינופיא.
עונה הגמרא כי בתענית לא קוראים כלל בתורה בתפילת שחרית, אלא רק במנחה, ואז קוראים את קריאת התורה לתענית (וזוהי ''ההפסקה'' בתענית). הלכה זו היא לשיטת רב הונא אשר תאר במסכת תענית את סדר תעניות, ואמר כי בשעות הבקר ועד הצהריים מתכנסים אנשים כדי לבדוק את מעשיהם, אולי יש בידם עבירה זו או אחרת, ואז יקבלו על עצמם לחזור בתשובה כדי שהתענית תתקבל לרצון לפני אדון כל.
הגמרא מזכירה לנו את מהלך יום התענית לשיטת רב הונא, אשר למדנו במסכת תענית (רש''י י"ב:)
היכי עבדינן? אמר אביי: מצפרא לפלגיה דיומא מעיינינן במילי דמתא, מפלגיה דיומא לפניא - ריבעא דיומא קרא ומפטרי, וריבעא דיומא בעו רחמי, שנאמר (נחמיה ט', ג'): וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱלֹהֵיהֶם.
חצי יום ראשון מוקדש לעיון וחיפוש מעשים שיש לתקן. ברבע השלישי קוראים בתורה ומפטירים בהפטרה, וברבע האחרון של היום מתפללים לבורא עולם. סדר זה נלמד מהפסוק בספר נחמיה.
ואיפוך אנא!
שואלת הגמרא אולי נהפוך את הסדר: בבקר נקרא בתורה ונתפלל, ובחצי יום השני יעסקו בתיקון המעשים.
לא סלקא דעתך, דכתיב (עזרא ט', ד'): וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב, וכתיב (שם ה'): וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי וָאֶכְרְעָה עַל בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל ה' אֱלֹהָי.
מתוך מהלך הפסוקים בספר עזרא, העוסקים באותה תענית עליה מדובר בספר נחמיה, אנו למדים כי הסדר כפי שקבע רב הונא: קודם אסיפה וחיפוש המעשים וחזרה בתשובה, ורק לאחר מכן תפילה (הבאה לאחר קריאת התורה).
  

מהו המסר

במסגרת ''חזרה לדיני תענית'' של המסכת הקודמת אנו נזכרים ב"סדר פעולות הנכון". אין להתפלל ולזעוק לה' (וגם לא לקרוא בתורה) אם עדיין לא עשינו ''עבודה עצמית''. אם לא פשפשנו במעשינו, לא הבנו מה צריך לתקן, ובהמשך להבנה גם חרטה וקבלה לתיקון, אזי אין משמעות לתפילה ולתחנונים כלפי שמיא!
עיקרון זה מלמדנו גם דרך לחיים. כדי לשפר את היחסים עם הזולת, יש קודם כל להבין שיש בעיות. לחשוב מהם הדברים שיש לתקן ולשפר באותה מערכת יחסים, ורק לאחר מכן לבוא עמו בדברים (מקביל לתפילה וקריאת התורה) ובכך לנסות וליישב את ההדורים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]