טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

כפתו לפני הארי פטור - אריה  

"ואמר רבא: כפתו לפני ארי פטור, לפני יתושין חייב. רב אשי אמר: אפילו לפני יתושין נמי פטור, הני אזלי והני אתו" (סנהדרין עז ע"א). 

שם עברי: אריה אסייני   שם באנגלית: Lion   שם מדעי: Panthera leo persica

שמות נרדפים במקורות: לביא, שחל, ליש, כפיר, גורייתא, לביאה (נקבה).


נושא מרכזי: במה שונה הכפיתה לפני האריה לעומת כפיתה לפני יתושים?

לנושאים נוספים העוסקים באריה - הקש\י כאן.

מתוך הסברי המפרשים להבדל בין הארי והיתושים נוכל להסיק לגבי כמה ממאפייני האריה. המפרשים נדרשו לקושי במה שונה הכפיתה לפני האריה, שבה הכופת פטור, לעומת כפיתה לפני יתושים? מפרש רש"י: "כפתו לפני ארי פטור - דאי נמי לא היה כפות לא היה יכול להציל עצמו מן הארי וכו'". האריה על פי פירוש זה נתפס כטורף שאין דרך להתחמק ממנו בגלל חוזקו וגם מהירותו. טורף זה גם לא נרתע מהאדם ואין דרך להבריח אותו. מסיבה זו נבחרה הדוגמה של אריה משום שאת שאר הטורפים המנויים בגמרא (נמר, ברדלס, זאב, דוב) ניתן להרתיע. היד רמ"ה מתקשה בפירוש רש"י שהרי לפי דבריו אם יכול היה להנצל היה חייב והרי גורם הנזק לא נמצא ברגע זה וההלכה צריכה להיות כמו ב"סוף חמה לבוא" שפטור. הוא מתאר אפשרויות להתחמק מהאריה כמו על ידי בריחה לתוך נהר או טיפוס על עץ. לכן היד רמ"ה מפרש באופן שונה ולדעתו באריה הנזק לא וודאי משום שאריה שבע לא טורף ואילו יתושים מתקיפים תמיד. לגבי האריה הדברים אכן מעוגנים במציאות המוכרת לנו ואריה שבע, קרוב לוודאי, לא ישקיע מאמצים מיותרים.

לדעת הר"ן גם אם האריה נמצא במקום בעת הכפיתה פטור משום ש"אריה אדעתא דנפשיה קאכיל". לדעתו בכל מקרה אם הטריפה מתחילה לאחר הכפיתה אין היא קשורה לכופת אלא להחלטתו העצמאית של האריה. הוא מדמה זאת לשיסה בו את הכלב שפטור משום שהנשיכה איננה נובעת מהשיסוי אלא מרצון הכלב. רק אם האריה כבר התחיל לטרוף יהיה חייב משום שאז המצב דומה לכפה אותו במים או באש. הר"ן מבין שכך סובר גם התוס'.

לדעת תוס' אין הבדל בין יתושים ואריה מבחינת הסכנה אלא בשאלה האם ההתקפה כבר התחילה בעת הקשירה. באריה הכפיתה קדמה להתקפה משום שלא ניתן לכפות תוך כדי מהלכה, שהרי גם הכופת חשוף לסכנה, ולכן פטור. ביתושים ניתן לכפות גם לאחר שהם הגיעו: "דסתם ארי עדיין לא התחיל לחבול בו, שאם קפץ כבר עליו הארי, לא היה יכול להתעסק לכפותו, אבל סתם יתושין כבר התחילו ליפול עליו. ואע"ג דהני אזלי והני אתו, קסבר לא שנה".

המאירי מפרש באופן עקרוני כדעת התוס' ומחלק בין אריה שבו התקיפה מתחילה לאחר הכפיתה לבין יתושים שבהם הכפיתה מתבצעת תוך כדי התקפה. המאירי, במקום, מעלה אפשרות מעשית לכפיתה מבלי שהכופת עצמו מסתכן כאשר האריה מאולף שלא להרוג את בעליו אך טורף אנשים אחרים: "כפתו לפני ארי, כגון שהיה הארי בר תרבות אצל זה הכופת, ולא אצל האחר, והוא כופתו ומניחו לפניו, הואיל ואינו משיכו בהדיא, פטור, שהרי אין הממית נוגע בו בשעת כפיתה, ואחר זמן הוא שבא". בניגוד לפירוש התוס' שבו האריה עדיין לא נמצא במקום הרי למאירי האריה כבר נמצא אלא שעדיין לא פנה לטרוף.
 

תמונה 1.  אריה מתוך פסיפס המזלות                 חמת טבריה (337-286 לספה"נ).		תמונה 2.  אריה טורף צבי                   פסיפס בבית המרחץ בארמון הישאם.

תמונה 3. חנוכיה – רוסיה  1890           צילם: Wmpearl		תמונה 4.  צילם:  yaaaay

  
לעיון נוסף:

בפורטל "הדף היומי":



 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות  (תמונות מויקיפדיה הן נחלת הכלל על פי הרשיון שניתן שם).

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.