מה הסיבה להבדל המנהגים?
הרב דב קדרון
תענית יט ע"א
בגמרא וב"הלכה ברורה" נאמר שאין מתפללים שייפסקו הגשמים בארץ ישראל, מפני שהרבה גשמים הם דבר טוב, ואין מתפללים להעביר הטובה. אמנם בחוץ לארץ שהגשמים גרמו לנפילת בתים ולאסונות היו מתפללים גם על זה, וכתב רבנו יוסף קארו (בשו"ע תקעו,יא) שבזמנו בצפת היו מצויות מפולות של בתים מפני הגשמים ולכן היו מתפללים עליהם שייפסקו.
על פי העיקרון הזה, שלא מתפללים על יותר מדי טובה שתיפסק, ביאר הלבוש (קיד,ג) את הבדל המנהגים בין הארץ לחוץ לארץ בזמן שבו מפסיקים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם".
בארץ ישראל, שנוהגים לומר בימות הקיץ "מוריד הטל" – מכריזים לפני תפילת מוסף ביום הראשון של פסח: "מוריד הטל" ולאחר ההכרזה הזו כל הציבור מזכירים זאת בתפילת מוסף.
אולם בחוץ לארץ לא נוהגים לומר "מוריד הטל" בימות הקיץ, שהרי אין חובה להזכיר טל, מפני שהוא דבר שלא נעצר אף פעם, ומשום כך אין אפשרות להכריז "מוריד הטל" לפני תפילת מוסף, ולכן המנהג הוא שבמוסף עדיין מזכירים הציבור בתפילתם "מוריד הגשם", ורק שליח הציבור פוסק מלהזכיר זאת, ולאחר מכן בתפילת מנחה כל הציבור מפסיקים להזכיר את הגשם. הלבוש מסביר שאין אפשרות להכריז לפני תפילת מוסף שיפסיקו לומר "מוריד הגשם", כי זה היה משמע כאילו מבזים וממאנים בגשמים שיבואו עוד, וזה אין לעשות על דרך שכבר אמרו בגמרא: "אין מתפללין על רוב הטובה".
