מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

קללת מי שאינו נוהג כראוי

אסור לקלל בשם ה' אף אדם. הקללה היא ביטוי לרמה רוחנית ירודה של אדם. המקלל נשיא עובר בלאו נוסף: "ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כב, כז). הנשיא הוא הדמות שלטונית הגבוהה ביותר או נשיא הסנהדרין (רמב"ם, ספר המצות לא תעשה שטז).

"בעמך" מלמד שהאיסור בתוקפו רק אם הנשיא נוהג כראוי: "אי נשיא - יכול כאחאב וחבריו? תלמוד לומר בעמך. לא אמרתי אלא כל זמן שנוהגין כמנהג עמך" (מכילתא שמות שם). הרמב"ם (הל' סנהדרין כו, א-ב) מפרט את איסור הקללה למלך ונשיא, אך הוא לא סייג את דבריו דווקא ל"עושה מעשה עמך". הרדב"ז שם תמה מדוע.

ביחס למקלל אב ואם פסק הרמב"ם (הל' ממרים ה, יא): "מי שהיו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירות, אפילו נגמר דינם להריגה והם יוצאים ליהרג אסור להכותם ולקללם. ואם קלל או חבל בהן פטור. ואם עשו תשובה, הרי זה חייב ונהרג עליהן, אף על פי שהרי הם יוצאין למיתה". פרשנים הסבירו שכל הדיון בגמרא הוא בשאלה אם המקלל והמכה יהיה חייב מלקות או לא, אך האיסור לקלל או להכות אביו ואמו יהיה קיים גם אם לא עשו תשובה.

אחרונים משווים בין העיקרון שנאמר על קללת אב ואם שלא נוהגים כשורה, לבין קללת מלך שלא נוהג כשורה. המהר"ם שיק (ספר המצוות מצוה עא) מסיק: "שאפילו מלך רשע אין רשאים לזלזלו, נהי דלית ביה הלאו (=של נשיא בעמך לא תאור), מכל מקום איסורא איכא". גם מנהיג שלא נוהג כהלכה, אין לזלזל בו, לבזותו ולחרפו. הרב עזרא בצרי (דיני ממונות, חלק ד עמ' נב-נו) האריך לדון בענין, ולפי דבריו: "במה שאנו אומרים שאינו חייב עליו על קללתו, לא מחמת שפקע ממנו שם מלך לגמרי, שאם כן היה מותר לכתחילה לקללו, ואילו ממה שכתבו שאסור, ומדאוריתא משמע שאסור, נמצא שם מלך עליו, רק כיון שהוא רשע לא רצתה התורה לחייב את המקללו מיתה... אבל מכל מקום אסור לקללו, שעדיין מלך הוא".