הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

תענית יח ע"ב

התלמוד הבבלי מסביר מהו יום ניקנור:

תלמוד בבלי תענית יח, ב:

"מאי ניקנור ומאי טוריינוס? דתניא: ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים, ואומר: אימתי תפול בידי וארמסנה וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה וידיים שהיו מניפות על ירושלים - תעשה בהם נקמה"

ובתלמוד הירושלמי:

תלמוד ירושלמי תענית ב, יב:

"תלת עשר ביה יום ניקנור מהו יום ניקנור שלטון משל מלכות יוון עובר לאלכסנדריאה וראה את ירושלם וחירף וגידף וניאץ ואמר בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה ויצא אליו אחד משל בית חשמוניי והיה הורג בחיילותיו עד שהגיע לקרובין שלו וכיון שהגיע לקרובין שלו קטע את ידו וחתך את ראשו ותחבן בעץ וכתב מלמטן הפה שדיבר באשמה והיד שפשטה בגאוה ותליין בקונטס נגד ירושלם".

ישנם הבדלים רבים בין הנוסחים. ורציתי להעלות 2 מהם. אחד קשור לחנוכה והשני שייך לירושלים. בתלמוד הירושלמי ניקנור מגדיר את ירושלים – מגדל. ירושלים היא מגדל של אור. ונקודה שנייה. הירושלמי מתאר שניקנור – חירף, גידף, וניאץ. לא מסתבר שמצביא מכובד יוציא מפיו מילים כה מגונות. הירושלמי בא לומר לנו שיציאה כנגד ירושלים היא בחינת קללה.