בבקשה שיכעסו עלינו / רפי זברגר

ראש השנה לב ע''א-ע''ב

הקדמה

נלמד את המשנה השלישית מתוך ארבע משניות בדף שלנו:
אין מזכירין מלכות זכרונות ושופרות של פורענות.
בברכות  מלכויות, זכרונות ושופרות במוסף של ראש השנה למדנו במשניות לעיל כי מזכירים פסוקים  מהתורה, הנביאים והכתובים. עליהם אומרת המשנה כי יש להיזהר ולא לצטט פסוקים העוסקים או מזכירים פורענות, כיוון שזהו סימן רע ביום הדין שאין להזכירו.
מתחיל בתורה ומשלים בנביא, רבי יוסי אומר: אם השלים בתורה - יצא.
יש להתחיל בשלושה פסוקים מן התורה, ולסיים בפסוקים מן הנביא. באמצע מביאים פסוקים מן הכתובים, אשר רובם מספר תהילים שנכתב על ידי דוד המלך לפני ספרי הנביאים (ולכן הוא מוקדם לפסוקי הנביאים).
רבי יוסי סובר שאם מסיים בפסוק מן התורה גם יוצאים ידי חובת הפסוקים.
הגמרא מתקנת את הנוסח של המשנה וקובעת כי רבי יוסי פוסק שיש לכתחילה לסיים בפסוק של תורה, ואמנם כך נפסק להלכה וכך אנו נוהגים.
 

הנושא

הגמרא מביאה דוגמאות לפסוקים של פורענות שעליהם פסקה המשנה שאין להוסיפם במסגרת פסוקים של מלכויות זכרונות ושופרות. נתייחס לדוגמא שהובאה בגמרא לפסוקי מלכויות:
מלכיות כגון (יחזקאל כ', ל''ג) חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם:
פסוק זה מדבר על כעסו של הקדוש ברוך על עם ישראל (חמה שפוכה אמלוך עליכם), פסוק של ''פורענות'' שאינו מתאים להזכיר במסגרת פסוקי מלכויות.
ואף על גב דאמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן, וליפרוקינן.
מעירה הגמרא כי לכאורה דווקא כן היה ניתן להזכיר פסוק זה לאור דברי רב נחמן.
דבריו מובאים גם במסכת סנהדרין (ק''ה.), שם ציטטו גם את הפסוק שלפני כן בספר יחזקאל:
וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן:
ומסביר שם רש''י את דברי רב נחמן:
מי יתן ויבא לנו זה הכעס בחימה שפוכה אמלוך עליכם - שיגאלנו בעל כרחנו וימלוך עלינו.
עם ישראל ''ביקש'' את כעסו של הקדוש ברוך הוא, כדי שאחרי הכעס תבוא הגאולה. הגאולה תבוא בעל כורחם של ישראל. הם לא רוצים, הם ממשיכים ''לשרת עץ ואבן'', אך כעסו של הקדוש ברוך הוא יחזיר אותם למוטב, ויביא עליהם את הגאולה. אם כן, לכאורה לפי דברי רב נחמן הללו, היה ניתן לצרף פסוק זה גם לפסוקי מלכויות של ראש השנה, ומדוע הגמרא דווקא הביאה פסוק זה כדוגמא לפורענות שלא , בפסוקי מלכויות?
כיון דבריתחא אמור - אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן.
על כך מתרצת הגמרא, כי אלו דברי כעס של הקדוש ברוך הוא, ולכן אין לצטטם בראש השנה. אמנם נכון, לפעמים כעס הוא דבר טוב,כמו כעס כזה שיכול להביא אחריו את הגאולה, אבל בראש השנה אין מזכירים כעס, ולכן הפסוק הזה מהווה דוגמא לפסוק שאין לצטטו בתפילת מלכויות בראש השנה.
 

מהו המסר

למדנו היום בהסברו של רש''י את דברי רב נחמן, כי לפעמים אנו ''מבקשים'' שיכעסו עלינו. לפעמים אנו מרגישים כי נטיית ליבנו אינה לטובה, אך קשה לנו להשתלט עליה. קשה להתגבר על יצר הרע המסיט אותנו לכיוונים שאינם חיוביים. אנו יודעים ומבינים שהתנהגותנו אינה ראויה ואינה טובה, אך לא מצליחים להתגבר ולשלוט במצב.
במקרים כאלו אנו ''מבקשים'' שמישהו ישליט עלינו את מרותו. שמישהו יכעס עלינו ויעמיד אותנו במקומנו. שיהיה מישהו שינווט אותנו לכיוון ולדרך הרצויה והנכונה.
הדבר נכון במישור הלאומי כפי שראינו לעיל, אך נכון לא פחות גם במישור האישי. כולנו מכירים את המצבים השונים במהלך החיים, שאנו מבינים ויודעים שאיננו עושים כפי הנדרש וכפי שאנו בעצמנו רוצים לעשות. זה יכול להיות בהרבה מאוד מישורים. במישור של התגברות על רצון לאכול למרות החלטה חוזרת ונשנית שלנו להמעיט באכילה. יכול להיות גם במישור של התגברות על משיכה להסתכלות על דברים לא טובים במכשיר הסלולארי. עוד ועוד רבים המצבים שאנו יודעים מה טוב, אך בפועל איננו מצליחים להתגבר ולעשות טוב.
נלמד מגמרתנו, כי במקרים כאלו כדאי להסתייע ''בגורמי חוץ''. כדאי להיעזר באנשים אחרים ''שיכעסו עלינו''. ניתן להיעזר אולי גם בגורמים טכנולוגיים שיגרמו לנו לנווט את דרכינו בכיוון הרצוי, וימנעו בעדנו מלהתקרב למקומות ולמחוזות שאיננו רוצים להגיע אליהם. מי יתן ויבא לנו זה הכעס בחימה שפוכה אמלוך עליכם.
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]