ניתוק זמני / רפי זברגר

ראש השנה לא ע''א-ע''ב

הקדמה

בדפים אלו אנו עוסקים בתקנותיו של רבן יוחנן בן זכאי ביבנה, לאחר חורבן בית המקדש השני.
נלמד במאמר זה על המקומות אשר גלתה הסנהדרין, ואחד מהם הייתה יבנה, מקום ישיבתו של רבן יוחנן בן זכאי.
 

הנושא

אמר רב יהודה בר אידי אמר רבי יוחנן: עשר מסעות נסעה שכינה, מקראי. וכנגדן גלתה סנהדרין, מגמרא.
שכינה לא עזבה בחורבן בית ראשון בבת אחת, אלא עשתה ''עשר מסעות'' מתוך תקווה כי עם ישראל ישוב בתשובה. מסעות אלו נלמדים מפסוקים להלן.
כנגד עשר מסעות השכינה בבית הראשון, גלתה סנהדרין בבית שני עשר גלויות, אותן אנו מכירים ממסורת.
עשר מסעות נסעה שכינה, מקראי:
עתה מפרט רבי יהודה בשמו של רבי יוחנן את מסעות השכינה והמקורות לכך מהתנ''ך.
1. מכפרת לכרוב – מהכפורת שהייתה על הארון גלתה שכינה אל הכרובים שהועמדו על ידי שלמה בצידי הארון.
2. ומכרוב לכרוב ומכרוב למפתן – מכרוב אחד למשנהו וממנו לפתח האולם (יש מסבירים פתח קודש קודשים)
מכפרת לכרוב, מכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן -
דכתיב (שמות כ''ה, כ''ב): וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: - משמע שהשכינה היתה על הכפורת.
וכתיב (שמואל ב' כ''ב, י''א) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ:
וכתיב (יחזקאל ט', ג'): וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו: - משמע שהשכינה עברה מן הכרוב אל ''מפתן הבית''.
3. וממפתן לחצר, דכתיב (יחזקאל י', ד'): וַיָּרָם כְּבוֹד ה' מֵעַל הַכְּרוּב עַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת הֶעָנָן וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת נֹגַהּ כְּבוֹד ה': הפסוק מתאר את כבוד ה' (שכינה) אשר עברה מן הכרוב אל מפתן הבית, ומשם אל החצר.
4. ומחצר למזבח,
וממפתן לחצר - מחצר למזבח – דכתיב (עמוס ט', א'): רָאִיתִי אֶת ה' נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג לֹא יָנוּס לָהֶם נָס וְלֹא יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט: - עמוס נתנבא על גלות השכינה אל המזבח שהיה מחוץ לאולם, ונמצא ''בחצר'' המשכן.
5. וממזבח לגג, דכתיב (משלי כ''א, ט'): טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר: - הפסוק במשלי ממשיל לנו את השכינה אשר "גלתה לפינת הגג", כדי לא לשבת עם ישראל אשר העמידו צלם בהיכל, בדומה לבעל של אשת מדנים (אשה רעה לבעלה) המעדיף לעבור לגג הבית.
6. ומגג לחומה, דכתיב (עמוס ז', ז'): כֹּה הִרְאַנִי וְהִַנֵּה ה' נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ: - גלתה השכינה לחומת העזרה.
7. ומחומה לעיר, - דכתיב (מיכה ו', ט'): קול ה' לעיר יקרא, - מן חומת העזרה גלתה לעיר ירושלים.
8. ומעיר להר, -
מחומה לעיר ומעיר להר – דכתיב (יחזקאל י''א, כ''ג): וַיַּעַל כְּבוֹד ה' מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר: שכינה גלתה מן העיר ירושלים להר הזיתים ממזרחה של העיר.
9. ומהר למדבר, דכתיב (משלי כ''א, י''ט): טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר מֵאֵשֶׁת (מדונים) מִדְיָנִים וָכָעַס:
באותו פרק במשלי ממשיכים להמשיל את השכינה אשר ''מעדיפה'' לשבת במדבר, כדי ''לברוח'' מאשת מדנים.
10. וממדבר עלתה וישבה במקומה – שנאמר (הושע ה', ט''ו): אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי עַד אֲשֶׁר יֶאְשְׁמוּ וּבִקְשׁוּ פָנָי בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי: - הושע נתנבא גם על העתיד לבוא, כאשר השכינה לאחר מסעותיה הרבים "שבה אל מקומה''.
הגמרא עושה הפסקה בתיאור דברי רב יהודה בשם רבי יוחנן, ומצטטת מימרא נוספת של רבי יוחנן הקשורה לגלות השכינה:
אמר רבי יוחנן: ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר, שמא יחזרו בתשובה. כיון שלא חזרו אמר: תיפח עצמן, שנאמר (איוב י''א, כ'): וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נָפֶשׁ:
השכינה חכתה וצפתה לחזרה בתשובה של עם ישראל במשך ששה חודשים במעבר השכינה בין ההר למדבר (9).
וכנגדן גלתה סנהדרין, מגמרא - עוברים לגלויות הסנהדרין בבית שני הנלמדות ממסורת (אשר גלתה בעקבות מעבר של נשיא הסנהדרין ממקום למקום), כנגד עשר גלויות אשר גלתה השכינה בבית ראשון.
1. מלשכת הגזית לחנות – גלתה סנהדרין לחנויות בהר הבית כדי שלא לדון דיני נפשות כאשר ראו חכמים כי רבו הרוצחים בשלהי בית שני (ארבעים שנה קודם החורבן).
2. ומחנות לירושלים,
3. ומירושלים ליבנה,
4. ומיבנה לאושא,
5. ומאושא ליבנה (פעם שניה),
6. ומיבנה לאושא (פעם שניה),
7. ומאושא לשפרעם,
8. ומשפרעם לבית שערים,
9. ומבית שערים לצפורי,
10. ומצפורי לטבריא.
וטבריא עמוקה מכולן, שנאמר (ישעיהו כ''ט, ד'): וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף . – מצבם הרוחני של עם ישראל היה בשפל הגדול ביותר, בהיות הסנהדרין בטבריה.
 

מהו המסר

המשל המתואר בספר משלי (גלות חמישית של השכינה) מלמד אותנו מסר מעניין. כאשר יש מריבה בבית (אשת מדון) ורואים כי אין אפשרות ''לסגור עניינים'' בתוך הבית, רצוי לפעמים לגרום לניתוק מסוים, כאשר הבעל עולה לגג הבית, ובכך מייצר ''שקט תעשייתי'' אשר בעקבותיו יש תקווה לשינוי האווירה ואולי גם דיבור כן ואמיתי ביניהם.
אין להמשיך ולדשדש בנושאים כואבים עד בלי די, אלא במקרים קיצוניים, לעשות פסק זמן, אולי אף הרחקה לזמן מוגבל, דבר שיכול להביא בהמשך לסבלנות גדולה יותר, אולי אף הקשבה אמיתית ובאמצעותה לישוב הסכסוך. 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]