האור והחושך שבאדם

הרב דב קדרון

ראש השנה כט ע"א

וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים, ואם לאו - היו נופלים.

בלקט ביאורי אגדות מובאים דבריו של ר' חיים שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר תשל"ב, מאמר ז) שלמד מכאן עד היכן מגיעה תערובת האור והחושך שבתוך האדם עצמו, שהרי מלחמת עמלק נמשכה יום אחד, ובאותו יום, לאחר ששעבדו את לבם לאביהם שבשמים והתגברו, לאחר הפרש זמן מועט, ירדו מגדולתם וברגע שהפסיקו לשעבד את לבם לאביהם שבשמים היו נופלים.

כך היה גם לאחר מעמד הר סיני, שבו התעלו כל בני ישראל לדרגת נביאים ושמעו את קולו של הקב"ה, ולאחר זמן קצר ירדו מגדולתם הרוחנית וחטאו בחטא העגל.

המהפכים האלה מתאפשרים בגלל העובדה שגם בזמן שיש באדם אור גדול, עדיין שוכן בקרבו גם חושך גדול, ולכן אפשרי הדבר שתוך זמן קצר יתהפך מאור לחושך, ולהיפך.

מכאן מסקנתו היא שלא די לאדם להגביר את האור שבקרבו ולסמוך על כך שהחושך יסתלק מאליו, אלא צריך להשתדל במיוחד לגרש את החושך ממנו.