השכל הישר / רפי זברגר

ראש השנה כד ע''א

הקדמה

אנו מתקדמים בשלבי תהליך קידוש החודש. לאחר חקירת שני העדים, מגיעה זמן ההכרעה. שלב זה כולל שני תתי שלבים: קביעת בית דין מתי חל ראש חודש והכרזה ברבים על קידוש החודש. כולם מסכימים שמוטל על בית הדין לקבוע מתי ראש חודש, והדיון נסב על שלב ההכרזה, מתי יש להכריז ומתי לא (מנחת חינוך מצווה ד').
למרבה הפלא יש ארבע דעות תנאיים, שתים במשנה ושתיים נוספות בברייתא. ננסה להבין את שורש מחלוקתם, ולעמוד על עקרון פסק ההלכה. 
 

הנושא

המשנה מתחילה בתיאור תהליך ההכרזה:
ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש.
הגמרא לומדת כי ראש בית דין מכריז מקודש מלימוד פסוק בפרק המועדות בפרשת אמר, שהרי משה שהיה ראש הסנהדרין קידש את החודש. מפסוק אחר באותה פרשה לומדים כי העם עונים אחריו פעמיים: מקודש מקודש.
בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו,
זמן העקרוני של חידוש הלבנה הוא ליל שלושים של החודש. שכן, משך הזמן שבין מולד למולד הוא עשרים ותשעה יום, שתים עשרה שעות ועוד חלקי שעה. פוסק תנא קמא, שתהליך קידוש החודש נעשה בין אם רואים את הלבנה בזמנה (ליל שלושים לחודש), ובין אם רואים אותה רק בליל שלושים ואחד לחודש, זמן המוגדר במשנה ''שלא בזמנו''.
מקור דינו של תנא קמא מפסוקים בתורה המלמדים שיש לקדש בכל מקרה, לא משנה מתי רואים את הלבנה.
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: אם לא נראה בזמנו - אין מקדשין אותו, שכבר קידשוהו שמים.
רבי אלעזר חולק וסובר כי אם עברנו את יום השלושים החודש מעובר ממילא, שהרי אם לא קידשנו את יום השלושים, החודש באופן אוטומטי הופך להיות חודש מלא. לכן סובר רב אלעזר ברבי צדוק כי אין משמעות לקידוש החודש ביום השלושים ואחד, והוא פוסק: ''אם לא נראה בזמנו – אין מקדשין''.
ועתה נעבור לשתי הדעות בברייתא:
תניא, פלימו אומר: בזמנו - אין מקדשין אותו, שלא בזמנו - מקדשין אותו.
פלימו גם מפעיל סברה בדומה לרבי אלעזר במשנה, אך סברתו מביאה אותו למסקנה הפוכה מזו של רבי אלעזר.
פלימו סובר שאם הלבנה נראית ביום שלושים ומקדשים יום זה, ''אין צורך בחיזוק'' על ידי הכרזת בית הדין, שהרי זה הזמן הרגיל לקידוש החודש (בזמנו) ולכן לא מכריזים. לעומת זאת, אם לא ראו את החודש בזמנו, הרי שיש לחזק את מועד ראש החודש על ידי הכרזת ראש בין הדין וכל העם אחריו.
רבי אלעזר [ברבי שמעון] אומר: בין כך ובין כך אין מקדשין אותו, שנאמר (ויקרא כ''ה, י'): וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: - שנים אתה מקדש, ואי אתה מקדש חדשים.
רבי אלעזר בנו של רבי שמעון לומד באופן עקרוני מפסוקים כמו תנא קמא, אך לומד מפסוקים אחרים על שנת יובל.
בפרשת בהר כתוב כי יש לקדש את שנת היובל, ומכך מסיק רבי אלעזר כי רק את שנת היובל יש לקדש ולהכריז עליה, אך אין צורך לקדש ולהכריז כלל וכלל על מולד הלבנה וראשי חודשים.
אם כן, ארבע דעות תנאיים, כארבע אפשרויות תיאורטיות:
• להכריז על ראש חודש בזמנו ושלא בזמנו – תנא קמא
• להכריז על ראש חודש בזמנו ולא להכריז על ראש חודש שלא בזמנו – רב אלעזר בן רבי צדוק.
• להכריז על ראש חודש שלא בזמנו, ולא להכריז על ראש חודש בזמנו – פלימו.
• לא להכריז כלל, בין בזמנו ובין שלא בזמנו – רבי אלעזר בן רבי שמעון.
רב יהודה בשם שמואל קובע כמו מי ההלכה:
הלכה כרבי אלעזר ברבי צדוק.
הלכה כדעה השניה במשנה, כרבי אלעזר בן רבי צדוק הסובר כי מכריזים רק על ראש חודש בזמנו. הגמרא מצטטת משנה בהמשך המסכת, ממנה ניתן להסיק כדעתו של רבי אלעזר ברבי צדוק.
ניתן לומר כי החלטת רבי אלעזר בן רבי צדוק הייתה מכוח לימוד ''סתם משנה'' הסוברת כרבי אלעזר בן רבי צדוק.
אך אולי ניתן לומר כי פסיקתו נובעת מעוצמתה של סברת רבי אלעזר בן רבי צדוק. רב יהודה ''התחבר'' מאוד לסברה זו, וחשב כי באמת אין טעם להכריז הכרזות כאשר גלוי וידוע לכולם שהחודש כבר מעובר (מן העובדה שלא קידשו אותו ביום השלושים לחודש) ולכן אין טעם להכריז על החודש שוב על ידי בית הדין.
 

מהו המסר

לפי ההבנה השניה לעיל במקור פסיקתו של רב יהודה, ניתן לומר כי ''השכל הישר'' הביא אותו למסקנת הפסיקה שלו.
המשנה בהמשך המסכת רק חיזקה אותו, אך ככל הנראה, סיבת פסיקתו הינה כאמור ההבנה הפשוטה, שאין להכריז על דברים ברורים וידועים לכל. נלמד מכך מספר מסרים:
• אין צורך לומר דברים ברורים וידועים. תובנות שאנשים הגיעו אליהן בעצמם, אין צורך לחזור עליהן ולהסביר אותם. אולי ניתן "ליישר קו" בין כולם, ולספר מה כבר ידוע וגלוי לכולם, אך בוודאי שאין צורך ב''הכרזות רשמיות'' שאינן מוסיפות דבר וחצי דבר.
• הפעלת השכל הישר. ברוב המצבים אשר קורים לנו בחיים, אם נפעל לפי ההבנה הפשוטה שלנו, ללא חישובים צדדיים, כמו מה יגידו, איך זה ייראה, מה המשמעות הפוליטית וכדו', הרי שככל הנראה נגיע למסקנות נכונות.
השכל הישר מתבסס על ידע וניסיון, וככל שנפעל לפיו הרי החלטותינו יהיו זכים וטהורים יותר. 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]