סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

גיבורים אלמונים

דמויות ללא שם בתנ"ך, והיחס לדורות קודמים

ראש השנה כה ע"ב / חיים אקשטיין


תנו רבנן: למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו - שלא יאמר אדם: פלוני כמשה ואהרן? פלוני כנדב ואביהוא? פלוני כאלדד ומידד? שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו - כמשה בדורו, בדן בדורו - כאהרן בדורו, יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים, ואומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה.

בין הדמויות המסקרנות בתנ"ך נמצאים כל האנשים האלמוניים, אלה שלא ידוע מי הם ומה שמם, אף שלפעמים יש להם תפקיד מרכזי בסיפור. פעמים רבות חז"ל חושפים לפנינו את זהותם של אנשים אלמוניים (כגון המקושש, שני העברים הניצים, האיש שפגש את יוסף בשכם ועוד ועוד), אך הפעם במקום לחשוף, הם שואלים מדוע אנשים מסוימים לא נחשפו. שבעים הזקנים, שה' האציל מרוח הנבואה של משה עליהם, בוודאי היו האנשים המיוחדים ביותר בעם ישראל, אז מדוע לא נאמר לנו מי הם?

תשובת האגדה היא שהודות להסתרת זהותם של שבעים הזקנים, כשאנחנו מסתכלים היום על חכם או דיין בישראל – אין לנו יכולת לקבוע בוודאות שהוא לא כמו גדולי האומה בעבר, כי אולי אפשר להשוות אותו למי שאיננו מכירים. הדיין שלפנינו אינו כמו משה ואהרון, אבל אולי הוא כמו אחד משבעים הזקנים שלא התפרשו שמותיהם.

יש כאן חריגה מהקו הכללי של המדרש, לא רק מצד השארת האלמוניים באלמוניותם, אלא גם מצד הלגיטימציה להשוואה בין דורות. עיקרון ירידת הדורות מופיע רבות במקורות, וחז"ל בכמה מקומות מבהירים שאיננו מגיעים לקרסוליהם של דורות הראשונים. כאן המדרש מסייג את הרוח הזאת, ודואג שלא נחדד את הפער בין הדורות יותר מדי. טוב שיש גיבורים אלמוניים, כי כך יש לנו דמויות בתנ"ך שאנו יכולים להשוות את עצמנו אליהן, בניגוד לדמויות מופת כמו משה ואהרון שנמצאות בוודאי רמות אינספור מעלינו.

על פי הדרשות הסמוכות, ומתוך ההקשר בגמרא על סמכות הדיינים לעניין קידוש החודש וקביעת המועדים, מובן מדוע זה חשוב. למה חשוב שנראה את עצמנו כמו האלמוניים מתקופת התנ"ך? כדי שהסמכות התורנית תוכל לתפקד. אי אפשר שכל אחד יזלזל במנהיגי דורו, בטענה שהם אינם כמו המנהיגים של פעם. בשולי העיסוק בקביעת הזמנים בידי בית הדין, חשוב לגמרא להדגיש – אנו אחראים שלבית הדין יהיה מעמד גבוה ומכובד, בלי צל של מנהיגים מהעבר שיאפיל עליהם.

האמרה "יפתח בדורו כשמואל בדורו" מוליכה למסקנה הזאת, על ידי השוואה בין מנהיגי הדור למנהיגי העבר (לפחות לפי אחת הפרשנויות, זהו עיקרון יחסי – המנהיגים של היום הם כמו המנהיגים של פעם, כי כל אחד נמדד ביחס לדורו, וכיוון שהדורות יורדים – היחס נשמר). האמרה שלפניה מוליכה למסקנה מ בדרך אחרת: איננו חייבים להסתכל על אבות האומה בלבד. חוץ מאברהם יצחק ויעקב, משה ואהרון ושאר ענקי הרוח, היו גם אנשים בלי שמות מפורסמים. אם אבות האומה משמשים עבורנו אבן יסוד ומודל להערצה, האנשים האלמוניים משמשים דמויות שאפשר להזדהות איתן, להתחקות אחריהן ולהידמות להן, מבלי להרגיש מרחק עצום בינינו ובינם.

נכון, מצד האמת גם הם גדולים מאיתנו, כי אנו רחוקים ברמתנו הרוחנית מהדור ההוא, אבל עם יותר מדי אמירות כמו "אנחנו רחוקים מהדור ההוא" העם היהודי לא יוכל להתנהל ולהתקדם. 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר