שלא יצא בפחי נפש / רפי זברגר

ראש השנה כג ע''ב

הקדמה

לאחר שלמדנו בדפים הקודמים על התנהלות העדים והגעתם לירושלים, דנה המשנה השניה בדף שלנו על החקירות שעושים לאותם עדים בעת עדותם. הגמרא בסנהדרין (מ.) מתארת את החקירות שהיו בית דין עושים לכל כת עדים שמגיעה להעיד, המשנה במסכת שלנו מוסיפה את החקירות המיוחדות לעדים על מולד הלבנה.
 

הנושא

כיצד בודקין את העדים? זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון, ומכניסין את הגדול שבהן,
זוג העדים שהגיע ראשון נכנס לכותלי בית הדין ועובר בדיקה וחקירה. חוקרים אותם אחד אחד, והגדול ראשון, מפני כבודו.
ואומרין לו: אמור, כיצד ראית את הלבנה: לפני החמה או לאחר החמה, לצפונה או לדרומה, כמה היה גבוה, ולאין היה נוטה, וכמה היה רחב?
נתאר את החקירות אחת לאחת:
1. לפני החמה או לאחר החמה – השמש בארץ ישראל נוטה לדרום ולכן כיוון תנועה שלה : מזרח, דרום (נטייה לדרום), צפון (נטייה צפונה) ושקיעה במערב. מכיוון שבמולד, הלבנה תמיד תיראה בשעות הערב, הרי שהחמה תהיה ברוב החודשים לאחר החמה (מדרום, שהרי בערב החמה נוטה צפונה)
2. לצפונה או לדרומה – כשהחמה במערב (בשעות הערב) היחס בין הלבנה והחמה הוא צפון דרום, ולכן הלבנה נמצאת בשעות הערב בדרומה של החמה.
3. כמה היה גבוה – מה גובה הלבנה מן הארץ ביחס לאדם המביט
4. לאן היה נוטה – קצוות של הלבנה (בצורת מגל) תמיד פונות לכיוון הנגדי של השמש. שאלו את העדים להיכן קצוות אלו נוטות, שהרי אם הלבנה מצפון לחמה הן ייטו צפונה , וכן ההיפך.
5. כמה היה רחב – מה היה רוחב הלבנה בצורת מגל הנראה במולד.
אם אמר לפני החמה - לא אמר כלום.
כנאמר לעיל, בשעות הערב הלבנה תמיד בדרום, שזה ''אחרי'' החמה. לכן, אם אמר כי הלבנה נמצאת לפני החמה (צפונה) פוסלים את העדות (ברוב החודשים, בחלק מהחודשים אמנם הלבנה נמצאת לפני החמה).
ואחר כך היו מכניסין את השני ובודקין אותו. אם נמצאו דבריהם מכוונים - עדותן קיימת.
כמו בכל עדות, לאחר עדותו של הראשון, מכניסים את השני, וחוקרים אותו באותן חקירות כמו את הראשון, ואם אמנם תשובותיהם זהות – העדות מתקבלת ואין צורך בעדים נוספים.
ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים. לא שהיו צריכים להם, אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש, בשביל שיהו רגילים לבוא.
אבל אם בכל אופן הגיעו גם כתות אחרות להעיד, הרי שבית הדין שואל אותם שאלות כלליות ולא נכנס לעובי החקירות, כיוון שבאמת אין בהם צורך. הסיבה להכנסתם לבית הדין כדי שלא יצטערו על כך שעשו את כל הדרך הארוכה, לפעמים גם תוך כדי חילול שבת כפי שלמדנו לעיל. כאשר המטרה היא שגם בעתיד לא יחשבו פעמיים, וכל אדם אשר יראה את הלבנה בחידושה ירצה לבוא ולהעיד בפני בית הדין.
 

מהו המסר

הסברנו את סיבת הכנסת כל העדים לבית הדין, משום טעם אחד עיקרי: ''בשביל שיהיו רגילים לבוא''. כדי להגיע לתוצאה זו שהעדים ירצו ויבואו גם בעתיד, אנו דואגים ''שלא יצאו בפחי נפש'' שכן אם העדים יעצבו על כך שהגיעו להעיד, הם עלולים שלא לבוא בעתיד.
אולי ניתן לומר מעט אחרת ולהסביר כי ישנם שני טעמים להכנסת העדים לבית הדין:
1. שלא יצאו בפחי נפש – לא לגרום לעדים עוגמת נפש גדולה, על כך שהם טרחו ועמלו להגיע, ללא תלות אם זה יגרום למצב שלא יגיעו עדים בעתיד.
2. בשביל שיהו רגילים לבוא – מבקשים למנוע את המצב שלא יהיו בעתיד עדים שיבואו להעיד על מולד הלבנה.
לפי ביאור זה של הגמרא, הסיבה ''שלא יצאו בפחי נפש'' עומדת בפני עצמה, כאשר יש לנו מטרה חשובה בחיים, שלא לצער אנשים בכלל, ובוודאי לא אנשים שעמלו וטרחו בשביל הציבור.
לפי הסבר זה הטעם הראשון הינו בעצם חלק מאיסור אונאת דברים, כהסבר הגמרא במסכת בבא מציעא (נ"ח:) על הפסוק בפרשת בהר: ולֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקיךָ, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם (ויקרא כ''ה, י''ז).
כשם שיש איסור להזכיר לבעל תשובה מעשיו הראשונים, או להזכיר לגר את מעשה אבותיו, וכן יש איסור ''לשאול על המקח'' כאשר אין לו כסף (המוכר חושב שהוא רוצה לקנות, אך באמת אין לו כסף והוא רק מצערו), כך גם קובעת משנתנו כי אין לצער את העדים שהשתדלו ועשו מאמצים גדולים לבוא ולהעיד, ולכן יש להכניסם לבית הדין, למרות שאין צורך הלכתי בכך.
נסיים בדברי החינוך במצווה של''ח - איסור אונאת דברים:
וראוי להיזהר שאפילו ברמז דבריו לא יהי נשמע חירוף לבני אדם, כי התורה הקפידה הרבה באונאת הדברים, לפי שהוא דבר קשה מאוד ללב הבריות, והרבה מבני אדם יקפידו עליהן יותר מן הממון, וכמו שאמרו זיכרונם לברכה 'גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שבאונאת דברים הוא אומר ויראת מאלקיך וגו' '.
ולא יהיה באפשר לכתוב פרט כל הדברים שיש בהן צער לבריות, אבל כל אחד צריך להיזהר כפי מה שיראה, כי השם ברוך הוא הוא יודע כל פסיעותיו וכל רמיזותיו, כי האדם יראה לעיניים והוא יראה ללבב. וכמה מעשים כתבו לנו זיכרונם לברכה במדרשים ללמד על זה מוסר. 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]