הצד המואר והצד החשוך באדם
הרב דב קדרון
ראש השנה כג ע"ב
מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה.
הצד של הירח שפונה לשמש תמיד מואר על ידי השמש, ולמי שרואה את הירח משם – נראה שלם, והצד הפגום והחשוך של הירח אף פעם לא פונה כלפי השמש.
מהר"ל מפראג מסביר שהירח מצוי באמצע, בין גרמי השמים העליונים לבין הארץ התחתונה, ואילו הצד הפגום שלו היה פונה כלפי השמש זה היה נחשב לחיסרון, כי אותו צד של הירח שפונה כלפי העליונים צריך להשתתף איתם ולהיות כמותם, אבל עכשיו שהצד שפונה כלפי מעלה תמיד נראה מואר ושלם אין בזה חיסרון, כי הפגימה נמצאת רק בצד החשוך שפונה כלפי מטה.
ניתן לומר שכך הוא גם אצל בני אדם. לכל אדם יש צד מואר ושלם, כאשר נשמתו באה לידי ביטוי, וצד פגום וחשוך, כאשר גופו בא לידי ביטוי. כאשר אדם פונה לכיוונו של הקב"ה, במיוחד בעומדו בתפילה, אילו היה מראה אז את הצד החשוך והפגום היה בזה חיסרון, שהרי נשמתו של האדם מקבלת את אורה ושלמותה מן העליונים, וכאשר האדם פונה כלפי מעלה צריך להיות בשלמות רוחנית, לכן נאמר במסכת ברכות (כד,ב) שמי שמגהק ומפהק באמצע התפילה - הרי זה מגסי הרוח, המתעטש בתפלתו - סימן רע לו, ויש אומרים: ניכר שהוא מכוער, ומי שיורק בעומדו בתפלתו - כאילו ירק בפני המלך, כי בזמן שאדם פונה כלפי מעלה אין לו להראות את הצד החשוך של גופו, אלא את הצד המואר של נשמתו.
