הקלקול והתיקון של חוש הראייה
הרב דב קדרון
ראש השנה כ ע"א
יש מצווה מיוחדת לקדש את החודש על פי ראיית עדים, ואף מחללים שבת על כך.
בלקט ביאורי אגדות מובא בשם השם משמואל (פרשת שלח, תרעד) שחוש הראייה הוא החוש שבו התחיל החטא הקדמון, כמו שכתוב (בראשית ג, ו): "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם", ומכיוון שבחוש הזה התחיל הקלקול, בו היה צריך להתחיל התיקון, כי העיניים הם שערי הלב, ונקראים שערי גן עדן, והכל תלוי בראייה, כי בראייה טובה נכנסות ללב בחינות טובות ומעוררות אותו עד שנשלם בכל ההרגשות הטובות.
למרגלים שנשלחו על ידי משה רבנו הייתה אפשרות לתקן את החטא הזה, ואילו היו משכילים ורואים את הארץ בעין טובה, והיו מבינים באיזה אופן יש לראות את קדושת הארץ והייתה מוצאת חן בעיניהם, היו מתקנים בזה את חטא אדם הראשון, כי אז הראייה הנכונה והטובה הייתה משפיעה לטובה גם על הלב, אולם לדאבון לבנו היה להיפך. התיקון לכך הוא באמצעות המצווה הנזכרת בגמרא, "לקדש על פי הראייה", שבאה לתקן את פגם המרגלים בראייתם המעוותת.
על פי זה ניתן להסביר את דברי רש"י בתחילת פירושו לתורה: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם", כי אף על פי שיש מצוות גם בספר בראשית ולכאורה היה אפשר להתחיל בהן את התורה, מכיוון שכל מטרת התורה היא לתקן את הפגם של החטא הקדמון, ומצוות קידוש החודש על פי הראייה באה כדי לתקן את השורש של חטא זה, היה מתאים להתחיל בה את התורה.
