ייחודיות אישית / רפי זברגר

ראש השנה יח ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף ט''ז על ארבעת הפרקים שהעולם נידון, ואחד מהם הוא ראש השנה עליו נאמר:
''כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון'', שנאמר (תהלים ל''ג, ט''ו): הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם,
הגמרא תסביר את המושג כבני מרון, ועל כך נסב מאמרנו.
 

הנושא

 מאי כבני מרון?
לשאלה מהי כוונת המושג ''כבני מרון'' עונה הגמרא מספר תשובות:
הכא תרגימו כבני אמרנא.
כבש בארמית נקרא אמרנא, ולפי זה "בני מרון" הכוונה כל באי עולם עוברים בדין אחד אחד במעבר צר, כמו שסופרים כבשים כשהם עוברים במעבר צר על מנת להפריש כל בהמה עשירית למעשר בהמה.
ריש לקיש אמר: כמעלות בית מרון.
תשובה שניה של ריש לקיש סוברת כי ''בני מרון'' הוא שם מקום צר בהרי מרון (או לשיטה אחרת מעלה בית חורון במרכז הארץ) ובמקום זה יכול לעבור בן אדם אחד בלבד.
אמר רב יהודה אמר שמואל: כחיילות של בית דוד.
רב יהודה מסביר הסבר שלישי במשמעות של מרות בצבא דוד, אשר ספרו שם את החיילים אחד אחד לפני יציאתם לקרב.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: וכולן נסקרין בסקירה אחת.
רבה בן בנו של חנה אמר בשם רבי יוחנן כי למרות שדינם של באי עולם הוא אחד אחד כמתואר לעיל, בכל אופן כולם נסקרים בסקירה אחת.
אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם.
רב נחמן מחזק את דעתו של רבה בשם רבי יוחנן מן הפסוק אשר היווה אסמכתא במשנה לראש השנה. מיד מסבירה זאת הגמרא:
מאי קאמר? אילימא הכי קאמר: דברנהו לכולי עלמא ומייחד לבייהו כהדדי - והא קא חזינן דלאו הכי הוא.
מנסה הגמרא להבין את משמעות הפסוק המצוטט במשנה: אם נאמר כי כוונת המילה יַחַד שנבראו כולם כך ולבבות כולם שווים וזהים, הרי זה לא ייתכן שכן המציאות שונה, ולב כל אחד שונה מהותית מלב רעהו.
אלא לאו הכי קאמר: הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם.
על כורחך צריך להסביר כי הפסוק בתהלים שהקדוש ברוך הוא (היוצר) סוקר את לבבות בני ישראל ביחד (יַחַד) כפי שאמנם פירש רבה, והסיפא של הפסוק מהווה אסמכתא לפירוש המשנה כי בוצעה סקירה של כל אחד ואחד לחוד (הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם).
 

מהו המסר

יש להבין את הפסוק לאור מסקנת הגמרא: כיצד ניתן לדון גם כל אחד לחוד וגם לסקור את כולם יחדיו?
שפתי חיים מסביר שאין הגמרא מלמדת אותנו סדרי דין של מעלה, שהרי אנו לא יכולים ולא מסוגלים להבינם. אלא מתארת לנו הגמרא שתי בחינות של תפקידי האדם בעולם. מצד אחד על האדם ליישם את ייעודו הייחודי בעולם, שהרי לכל אחד יש לו "תפקיד" משלו, אותו עליו להגשים ולמלא במשך חיו. מצד שני יש לאדם תפקיד גם במסגרת החברה והעם – לסייע ולעזור ברמה הציבורית והקהילתית.
על שתי בחינות אלו אדם נידון בראש השנה. המעבר "כבני מרון" על הייעוד האישי והייחודי של האדם, "הסקירה הכללית והמקיפה", על התרומה של כל אחד לציבוריות הכללית.
הסבר זה מלמד אותנו למצוא ולגלות את הייחודיות שלנו בעולם. לראות מה אנו יכולים לעשות בצורה טובה ויעילה, אולי באופן ייחודי ומיוחד משלנו, ולאחר מכן להשתדל מאוד ליישם זאת הלכה למעשה במהלך חיינו. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]