באיזה ספק דרבנן לא מקילים?
הרב דב קדרון
ראש השנה יד ע"א
תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט, ונהג בו שני עישורין, אחד כדברי בית שמאי, ואחד כדברי בית הלל.
מכיוון שבשבועיים שבין ראש חודש שבט לט"ו בשבט לדעת בית שמאי היה צריך להפריש מעשר עני, ולדעת בית הלל מעשר שני, החמיר רבי עקיבא ונהג כדעת שניהם.
הקשה על כך בעל ספר שרשי הי"ם (הלכות מעשר שני פ"א): מכיוון שלדעת רוב הראשונים מעשר של פירות האילן הוא מדרבנן, הרי לכאורה פעל רבי עקיבא בניגוד לכלל הרגיל שבספק דרבנן הולכים לקולא, ומדוע ראה לנכון להחמיר.
הוא מיישב זאת על פי דברי הר"ן (פסחים כג,א ד"ה והשתא דאיתמר) לגבי מצוות שתיית ארבע כוסות בליל הסדר בהסיבה, שם יש בגמרא ספק אם להסב דווקא בשתי הכוסות הראשונות או בשתי הכוסות האחרונות, ומסקנת הגמרא היא שיש להסב בזמן שתיית כל ארבע הכוסות.
ומבאר שם הר"ן שלמרות ששתיית ארבע הכוסות וההסיבה הן מצוות דרבנן, ובדרך כלל מקילים בספק דרבנן, כאן אם נקל בספק התוצאה תהיה שלא נסב בכלל, ובמצב שבו תיעקר המצווה לגמרי לא מקילים אפילו בספק דרבנן.
לכן החמיר רבי עקיבא בהפרשת שני המעשרות, כי אילו היה מיקל מחמת הספק התוצאה הייתה שלא היה מפריש לא מעשר שני ולא מעשר עני, ובמקום שהספק גורם לעקירת המצווה לגמרי אין להקל אפילו בדרבנן.
