הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
ראש השנה כא ע"א
תלמוד בבלי ראש השנה כא, א:
"רבא הוה רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי יומי, זימנא חדא אשתכח כוותיה. רב נחמן יתיב בתעניתא כוליה יומי דכיפורי. לאורתא אתא ההוא גברא, אמר ליה: למחר יומא רבה במערבא. אמר ליה: מהיכא את? - אמר ליה: מדמהריא. אמר ליה: דם תהא אחריתו, קרי עליה קלים היו רדפינו".
מסוגית הבבלי עולה שבבבל לא סמכו כל כך על קידוש החודש של ארץ ישראל וישנם כאלן שצמו יומים. הבבלי מביא שרבא היה רגיל לצום יומים ופעם אחת התברר שהוא צדק בכך שהאריך את צומו ביום.
הסיפור השני של רב נחמן הוא יותר תמוה השליח מגיע כמה רגעים לפני שהם גומרים את הצום ומסתבר שהם יצטרכו לצום עוד יום, לכן רב נחמן מאשים את השליח שהוא שופך דמים. השאלה היא כאן מדוע רב נחמן לא אומר מפורשות. נכון שמחר יום כיפור, אבל אסור לצום – פיקוח נפש.
רואים שהבבלי מחמיר יותר בנושא צום יום כיפור מאשר על שמירת הבריאות והנפש (וגם אינו סומך על המרכז הארץ ישראלי).
לעומתו הירושלמי, תלמוד ירושלמי ראש השנה א, ד:
תמן חשין לצומא רבה תרין יומין. אמר לון רב חסדא: למה אתם מכניסין עצמכם למספק הזה חזקה שאין ב"ד מתעצלין בו. אבוה דר' שמואל בר רב יצחק חש על גרמיה וצם תרין יומין אפסק כרוכה ודמך".
לדעת הירושלמי ראשית צריך לסמוך על בית הדין של ארץ ישראל. ב' אסור לצום יומיים ביום כיפור. ולכן נענש אבא של רבי שמואל בכך שמת. מסביר קרבן העדה מדוע הירושלמי לא קורא לו בשמו, שהרי קראו לו רבי יצחק. והתשובה שזה כדי לפגוע בכבודו של אדם שנוהג לא כשורה.
