המראה החיצוני והמהות הפנימית
הרב דב קדרון
ראש השנה ג ע"א
על הפסוק (במדבר כא, א): "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל", מביאים תוספות (ד"ה וישמע) את המדרש שאומר שהיה זה עמלק שבא להילחם בישראל, וכן מפרש רש"י (בפירושו לתורה) שעמלק "שינה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי".
אולם בתוספות מובאת גרסה שהעמלקים שינו גם את לבושם, כמו שאומר הפיוט: "כסות ולשון שינה היות כמלך ערד", וכן מובא בילקוט שמעוני, ואכן כמה מגדולי האחרונים שאלו על הגרסה המובאת ברש"י, מדוע שינו העמלקים רק את לשונם ולא את לבושם?
בעל חידושי הרי"מ וכן האדמו"ר הר"ש מבעלז אמרו שאילו היו עמלקים משנים גם את בגדיהם אז היו נחשבים כנענים לכל דבר, ואז הייתה תפילת ישראל שיפלו הכנענים בידם מתקבלת, כי אצל אומות העולם המראה החיצוני קובע את מהותם הפנימית.
מסופר על הרב שמואל מוהליבר זצ"ל, שפעם כשהיה במקום רחוק הציעו לו שילך לראות מה זה תיאטרון, שכן במקום מגוריו הקבוע לא שייך שילך עם בגדי הרב למקום כזה, אבל כאן יוכל ללבוש בגדים של אדם רגיל. השיב על כך הרב: רב נשאר רב גם כאשר הוא פושט את בגדיו. אצלו המהות הפנימית אינה תלויה במראה החיצוני.
