גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון א'רפ"ה מדור "עלי הדף"
מסכת ביצה
דף לד ע"ב
האם אכילת שבת - שקובעת למעשר - קובעת גם לענין ברכה ואכילה חוץ לסוכה?
בעא מיניה רבא מרב נחמן, שבת מהו שתקבע למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו, מי אמרינן כיון דכתיב "וקראת לשבת עונג" קבעה ("כיון דאקרי אכילה דידיה עונג קבעה, שאין בה עוד שם עראי אלא שם קבע". רש"י) - ואפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו, או דלמא בדבר שנגמרה מלאכתו קבעה, בדבר שלא נגמרה מלאכתו לא קבעה, אמר ליה, שבת קובעת בין בדבר שנגמרה מלאכתו בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו וכו' (לד:).
החיד"א ז"ל מביא ב'ברכי יוסף' (או"ח סי' קסח סק"ה. הובא ב'שערי תשובה' שם סק"ט) בזה"ל: "כתב מורי זקני מהר"א אזולאי זלה"ה בהגהותיו כ"י, מצאתי בספר כתיבת יד קדמון וז"ל: שבת קובעת, דאפילו אכילת עראי חשיבא קבע למעשר, נראה דגם לפת הבאה בכסנין דקיי"ל שאם אכל ממנה מעט מברך בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות, אבל אם קבע סעודתו עליה בתחילה מברך המוציא ולבסוף ברכת המזון. נראה לי, דכל אכילת שבת חשיבא קבע כמו למעשר, ומיהו לאכול עראי בשבת חוץ לסוכה שמא אין איסור מהאי טעמא, דהתם בעינן תשבו כעין תדורו", עכ"ל.
ואמנם מה שנמצא "בספר כתיבת יד קדמון" הוא בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' עא), ותוכן הדברים הוא, כי מאחר שבאכילת שבת אין בה שם עראי, ואינה אלא קבע, ולפ"ז קבעו חז"ל ששבת קובעת למעשר, כמו כן לענין פת הבאה בכסנין שברכתה תלוי' באכילת קבע ואכילת עראי, כדאיתא בשו"ע (או"ח סי' קסח) שבאכילת עראי מברך בורא מיני מזונות וברכת מעין שלש, ובאכילת קבע - ברכת המוציא ולאחריה ברכת המזון, הרי אכילת שבת נחשבת כקבע, ולכן אף באכילת עראי מן הראוי שתהא ברכתה ברכת המוציא ולאחריה ברכת המזון.
בהמשך מביא החיד"א: "הרב מהר"י חאגיז בספר 'עץ חיים' פ"ד דמעשרות נסתפק בזה - אי שבת קובעת לפת הבאה בכסנין, והרב 'גנת ורדים' כלל ג' סי' י"א פשיטא ליה דלענין כסנין אין חילוק בין שבת לחול", ותורף דברי הגנת ורדים הוא, שגדרי קבע ועראי כלפי חיוב מעשר ולענין קביעות סעודה אינם שוים, דלענין חיוב מעשר גדרם הם באיכות האכילה, שאכילה חשובה נחשבת קבע, ומשו"ה גם אכילת שבת קובעת למעשר, מאחר שיש בה חשיבות, שנקראת עונג, ואילו גדרי קבע ועראי לענין סעודה הם בכמות האוכל, שיאכל האדם שיעור כזה שכל העולם קובעים בו סעודה, והרי אכילת שבת כשאינה אלא כל שהיא לא נחשבת כסעודת קבע. ומסיק החיד"א: "ודברי הרב גנת ורדים נכונים בטעמן, דלענין כסנין כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, דעל אכילת עראי מברך בורא מיני מזונות ומעין שלש, וכן עמא דבר".
כיוצא בשאלה זו דן החיד"א בשו"ת 'יוסף אומץ' (סי' מח) לענין מצות מצה בליל פסח ואכילת כזית בליל א' של חג הסוכות, שחובה לאכול בהם פת שברכתה המוציא ולאחריה ברכת המזון, ואין יוצאים ידי חובה בפת שאין מברכין עליה ברכות אלו, וגם במצה יתכן שתהיה פת הבאה בכסנין, שלא תהיה מצה עשירה, ולכן יש מקום לדון בזה, מאחר שמצוה לאכול בהם פת, הרי שחובת המצוה גורמת שיהיו נחשבים לקבע, וגם כשלא יאכל האדם שיעור קביעת סעודה, יתחייב לברך ברכת המוציא ולאחריה ברהמ"ז, ושפיר יצא יד"ח בפת הבאה בכסנין גם כשלא יאכל כשיעור קביעת סעודה, ומצדד בזה כפי דברי הגנת ורדים, שלענין ברכת המוציא וברהמ"ז אין חשיבות האכילה גורמת קביעות, כי אם שיעור בכמות האכילה, והביא כמה הוכחות לכך. ואמנם כותב: "וזה חזיתי להרב המופלא רבי"ן חסידא מו"ר ניהו רבא כמהר"ח ן' עטר זלה"ה שכתב בספר הבהיר 'ראשון לציון' בסוגית ברכות דף ל"ז ותחילת דף ל"ח... ומדברי הרב ז"ל מוכח הפך ממאי דכתיבנא בעניותין, דהרי כתב הרב ז"ל דבליל פסח יוצא ידי חובת מצה בכזית פת הבאה בכסנין, ומברך המוציא וברכת מזון אף בכזית פת הבאה בכסנין, דמצות 'בערב תאכלו מצות' משוי ליה קבע, כאלו אכל מפת הבאה בכסנין שיעור שאחרים קובעים עליו דדינא הוא כי הוא יברך ברהמ"ז, וא"כ הוא הדין בחג הסוכות אם אכל בלילה הראשונה כזית מפת הבאה בכסנין מברך המוציא וברהמ"ז דחיוב אכילת כזית בסוכה מגזירה שוה דט"ו ט"ו משוי ליה קבע". ועי"ש שדן בדבריו וחולק עליו להלכה. [גם בספרו 'ככר לאדן' (סי' ה) האריך בזה החיד"א ומביא שם (אות ג) תשובת הגאון ר' יעקב בן נאים, שהכריע בזה כדעת האוה"ח הק', וצידד עוד בזה, שגם אלו הסוברים שאכילת שבת אינה קובעת לענין ברכה, שונה הוא לילות הראשונים של פסח וסוכות, שחובת אכילת פת בהם היא מן התורה, וקובעת לענין ברכה לכו"ע, אולם החיד"א (שם אות ד) דחה את דבריו באריכות, והסיק שאינו קובע לענין ברכה].
בדברי זקינו של החיד"א וכן בתשובת ר"ח אור זרוע, מובאת שאלה נוספת לענין אכילת עראי חוץ לסוכה, שאכילת שבת תהא קובעת לענין זה שיהא אסור לאכול אכילת עראי בשבת חוץ לסוכה, דמאחר שאכילת שבת אינה נחשבת כאכילת עראי כי אם אכילת קבע, ולפי זה יהא אסור לאכול בשבת בחג הסוכות חוץ לסוכה אפילו אכילה כזו. ועל כך כתב שאין לדון בזה לענין אכילה חוץ לסוכה, כי דין ישיבת סוכה נקבע על פי הדין של 'תשבו כעין תדורו', וכל אכילה שדרכה לאכלה בתוך הבית חובה לאכלה בסוכה, ולכן אסור לאכול אכילת קבע חוץ לסוכה, כי אין אוכלים אותה חוץ לדירה, ואכילת שבת - הגם שחשובה היא - אין בהכרח שתהיה אכילת כל שהיא בתוך הבית, ומשו"ה אין מקום לחייבו לאכול אכילת עראי בתוך הסוכה. אמנם, החיד"א מביא שכשיטה זו מובא בספר תניא (סי' פד) ובשבלי הלקט (סי' שדמ), וז"ל: "ת"ר אוכלין עראי חוץ לסוכה וכו'... ומצאתי בשם רבינו אביגדור, דאכילת עראי דשבת וי"ט ואפילו שתיה חשובה כקבע...", וכן האריך ה'שער המלך' (הל' סוכה פ"ו ה"ז) וכתב: "האמנם הא ודאי דחיקא מילתא טובא היא, דא"כ לא לישתמיט לשום אחד מהפוסקים לומר דין זה" (וע"ע בענין זה: 'אליה רבה' סי' תרלט; ברכ"י סי' תרלט סק"ה; צל"ח ברכות מט:; שפ"א סוכה כז. ד"ה וחכ"א; גליון רע"א או"ח סי' תרלט ס"ב; טעם המלך ומעשה חושב על השעה"מ שם; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"א סי' תסח; שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' צז; 'הליכות שלמה' מועדים פ"ט דבר הלכה אות ט).
