סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

מה ההיתר לעשות מצוות עם כספי מעשר?

הרב צבי שפיץ

ראש השנה ו ע"א

 

כתוב במסכת ראש השנה (ו.) בפיך – זו צדקה. כלומר, אם אדם אמר בפיו שיתן סכום כסף או חפץ מסויים לצדקה. אפילו כשלא אמר – שנודר את הכסף לצדקה, גם באמירתו שמתחייב - חלה על ההתחייבות זו גדר של נדר. ואם לא יקימנה, יעבור על האיסורים של "לא יחל דברו" וככל היוצא מפיו יעשה". לאור האמור נבאר בקצרה מספר הלכות הקשורות להתחייבויות לצדקה.

א. הרוצה לתרום כסף לצדקה, עדיף שלא יאמר תחילה שמתחייב לתת סכום כסף לצדקה, כדי שלא יחייב את עצמו בנדר. אלא אם יש ברשותו את הכסף שרוצה לתת לצדקה – יתן מיידית לצדקה את הכסף שברשותו, או שיחייב את עצמו באמצעות כרטיס האשראי שברשותו, אבל לא יקבל בתחילה את החיוב ויאמר, שנודר סכום מסויים לצדקה. כמו כן יכול לומר מראש שהוא מתחייב – בלי נדר, לתת סכום מסויים לצדקה.

לפיכך גם כשמוכרים עליות לס"ת בבהכנ"ס או כשעושים "מי שברך" לעולים לס"ת או כשמתחייבים סכום כסף לצדקה עבור הזכות לעשות מצוה מסויימת וכדומה, בכל המקרים יאמרו עוד לפני ההתחייבות הכספית, שההתחייבות הינה בלי נדר. מאחר וחמור מאד ענשם של המתחייבים בנדר וכל שכן בשבועה אם אינם מקיימים בשלימות כל מה שהתחייבו. (שו"ע יו"ד (סי' רג, סעיפים: א-ד) וע"ש בט"ז ובש"ך)

ב. הרוצה לנדור כסף לצדקה, לא יאמר שנודר כסף להקדש, אלא שנודר לצדקה או לביהכנ"ס וכדו'. ובדיעבד אם אמר שנודר להקדש, מפרשים את דבריו שהתכוון בזמן הזה לתתו לעניים. ולפיכך חל נדרו, וצריך לתת מה שהתחייב לעניים. ואם אמר שהתכוון לתת לביהכנ"ס - יתנו לביהכנ"ס.
אולם אם הנודר מתעקש ואומר שהתכוון להקדש ממש – עליו לעשות התרת נדרים ע"י שלושה תלמידי חכמים שמבינים מה שלומדים עמם בהלכות נדרים, והם יתירו לו ביחד את נדרו. ולאחר התרתם נחשב הדבר כאילו לא נדר. (רמ"א יו"ד (סי' רנח, א) וע"ש בש"ך (ס"ק ד))

ג. אין חסרון של אסמכתא בנדרים. לפיכך אם אמר אדם: "אם אעשה דבר פלוני אני מתחייב לתת סכום מסויים לצדקה, ואח"כ עשהו – חייב לתת לצדקה מה שקיבל על עצמו. (שו"ע יו"ד (סי' רנח, י), ובחו"מ (סי' רז, יט))

ד. אם שני אנשים התחייבו ביניהם לעשות דבר מסויים, וסיכמו, שאם אחד מהם לא יעמוד בדיבורו, הוא יתן בתור קנס סכום מסויים לצדקה, ולבסוף הפר אחד מהם את התחייבותו, והסכים חבירו למחול לו על התחייבותו כלפיו – פטור המתחרט מלתת את הכסף לצדקה. אבל אם חבירו לא מוחל לו על הפרת ההסכם, ותובע ממנו לקיימו – יצטרך מפר ההסכם לתת את הכסף שהתחייב לצדקה או שיקיים את התחייבותו לחבירו.(שו"ע יו"ד (סי' רנח, יא) וע"ש בט"ז (ס"ק ז), ובש"ך (ס"ק כג))

ה. הבטיח אדם לעני לתת לו מתנה או שסיכם במודע עם פועל עני שישלם לו עבור עבודתו מחיר שגבוה יותר ממה שמקבלים פועלים אחרים – נחשב הדבר כנדר לצדקה, וחייב לקיים מה שהבטיח.(קצות החושן (סי' רסד ס"ק ד))

ו. פועל או קבלן שנתן הצעת מחיר עבור עשיית עבודה לביהכנ"ס, לישיבה או לעניים, והצעתו הינה זולה ממה שדורשים פועלים אחרים – אינו יכול לחזור בו מהצעתו, מאחר ונחשב הדבר כנדר לצדקה.
אולם אם הבטיח לעבוד עבורם בחינם – יכול הפועל לחזור בו מדיבורו, משום שיש בכך טירחת הגוף, ולא התחייבות ממונית ולכן אין התחייבות זו נעשית כנדר. (שו"ע יו"ד (סי' רנח, יג) שו"ת מהרי"ק סוף שרש קלג, וקצות (סי' רסד ס"ק ד))

ז. מי שחייב את עצמו לתת כסף או חפץ לצדקה – חייב לתת מה שהתחייב נתינה מוחלטת, ואינו יכול לתת זאת לעניים או למוסדות הצדקה בתור מתנה על מנת להחזיר. ולכן מיד כשנתנם לעניים הם זכו בכך, ואינם צריכים להחזיר לו מה שנתן. (ש"ך יו"ד סי' רנח, ס"ק כה)

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר