להיות רגועים / רפי זברגר

ביצה לו ע''ב

הקדמה

למדנו בסיפא של המשנה הראשונה בפרק: ונותנין כלי תחת הדלף בשבת.
מדובר במקרה וישנה נזילה מן הגג, והמים נוטפים על פירות הנמצאים בבית או על רצפת הבית, הרי שמותר להניח דלי או כלי אחר על מנת ''לקלוט'' את המים הנוטפים כדי למנוע נזק והפסד ממון.
במאמר זה נתמקד באחד מהדיונים בגמרא על דין זה של המשנה.
 

הנושא

ותנא אם נתמלא הכלי - שופך ושונה ואינו נמנע.
מוסיפה הברייתא ופוסקת כי אין להימנע מלחזור על פעולה זו שובו ושוב, כך שאם הכלי (הדלי) התמלא במים, מותר לשפוך את המים ולחזור ולהניח את הכלי תחת מקום הטפטוף כדי לקלוט את המים.
בי רחיא דאביי דלוף, אתא לקמיה דרבה. אמר ליה: זיל עייליה לפוריך להתם, דלהוי כגרף של רעי, ואפקיה
במקום בית הריחים של אביי היה טפטוף של מים בשבת, מכיוון שלא היו לו כלים להניח תחת מקום הטפטוף כפי שפסקה משנתנו, הלך לרבה רבו כדי לשאול אותו כיצד לנהוג. רבה אמר לו שיעביר את מיטתו לבית הריחיים, וכך יגרום למצב שהריחיים יהוו עבורו ''גרף של רעי'' המפריע ומציק לו במקום שהוא יושן, ואז יהיה מותר לו להסיר את "הגרף של רעי'' (ריחיים) מאותו מקום, שהרי גרף של רעי מותר לטלטל בשבת וביום טוב.
יתיב אביי וקא קשיא ליה: וכי עושין גרף של רעי לכתחלה?
אביי שמע את פסיקתו של רבו, והרהר באותה תשובה והקשה לעצמו, וכי כיצד מתיר לי רבה רבי לגרום למצב של ''גרף של רעי '' לכתחילה, והרי ידוע שאין עושים כך (אין גורמים ליצירת מצב של גרף של רעי).
אדהכי נפל בי רחיא דאביי.
תוך כדי הרהורים אלו של אביי, נפלו הריחיים שלו (כנראה מטפטופי המים).
אמר: תיתי לי, דעברי אדמר.
אמר אביי לעצמו: כנראה מגיע לי שכך יקרה לי, שהרי לא סמכתי על פסיקת רבי, והרהרתי בכך!
 

מהו המסר

נדון בכמה היבטים על קטע גמרא זה:
• פסיקה של הברייתא מלמדת אותנו כלל חשוב בחיים: אם מותר אז מותר, "בלי שטיקים ובלי טריקים".
המשנה התירה לשים כלי תחת הדלף של המים, אז מותר לשים ולחזור ולשים, גם אם צריך לרוקן את הכלי כל פעם מחדש.
אמנם היה מקום לשאול, האם מותר לשפוך את הדלי, אבל הברייתא אכן מלמדת אותנו שאין איסור בדבר, ולכן מותר לשים כל פעם מחדש את הכלי, למנוע נזקים ואי נעימויות מדליפת המים.
יש אנשים שכל הזמן פוחדים לעשות פעולות, גם אם הינן מותרות. חוששים אולי ושמא יש בעיה בפעולה זו. מלמדת אותנו הברייתא ''להיות רגועים'' ולבצע פעולות מותרות ללא חשש וללא מורא, וללא לבטים מיותרים.
• אל תהיה צדיק יותר מרבך. למרות שאם אדם מעוניין להחמיר על עצמו במקרים מסוימים מותר לעשות כן, אך אם הרב שלך פסק לך דין, תנהג כמותו ואל תהיה צדיק יותר ממנו.
• אביי לא שאל את רבה רבו ברגע שפסק לו את ההיתר, אלא כנראה לאחר זמן מה, הרהר אביי לעצמו בדבר פסיקה זו. יש להניח שאם אביי היה שואל את רבו, היה מקבל תשובה וזה היה בסדר.
רבה כנראה היה עונה לו כי אמנם אסור לשים לכתחילה גרף של רעי כפי שאביי שאל את עצמו, אך במקרה ויש הפסד ממון גדול, כמו במקרה דנן (הפסד הריחיים), במקרה כזה אכן מותר להניח לכתחילה גרף של רעי.
יש עוד להעיר, כי מותר לתלמיד לדון עם רבו בדברי הלכה ופסיקה. אך מכיוון שאביי עשה כן בינו לבין עצמו, ולא סמך על רבו , לכן ''קיבל את עונשו" והריחיים נפלו לו.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב (מחר יום הזיכרון שלה, כ''ה אלול תשפ''א), וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]