הקונה זיתים וענבים מגוי
הרב דב קדרון
ביצה לה ע"ב
בגמרא נאמר שמי שקונה תאנים שעדיין לא נגמרה מלאכתן, כגון במקום שרוב האנשים רגילים לדרוס אותם בעיגול ולעשות מהם קציעות (תאנים מיובשות), אז חיוב ההפרשה של תרומות ומעשרות חל ברשותו של הקונה שהוא זה שיעשה את גמר המלאכה.
מכאן למד החזון איש (מעשרות ה,ב) שמי שקונה מגוי זיתים או ענבים וסוחט אותם ועושה מהם שמן או יין, שחייב להפריש תרומות ומעשרות, למרות שהפירות גדלו ברשותו של גוי, מפני שהחיוב חל ברשותו של הקונה שעשה את גמר המלאכה.
בקשר למי שקונה מגוי זיתים וענבים לאכילה הוא מחלק בין שתי אפשרויות:
א. במקום שרוב הזיתים והענבים נסחטים, שאז גמר המלאכה היא פעולת הסחיטה, נמצא שהיהודי קנה אותם לפני שנגמרה מלאכתם, אך מכיוון שכוונתו של הקונה היהודי היא לאכול אותם כמו שהם ולא לעשות בהם מלאכה נוספת, מתברר שכבר נגמרה מלאכתם, כלומר שהקניין וגמר המלאכה באים בבת אחת כתוצאה מהחלטתו של הקונה לאכול אותם כמו שהם, ובמצב כזה הוא נוטה לומר שחייבים להפריש מהם תרומות ומעשרות, אם כי הוא מציין שאין המנהג כן.
ב. במקום שרוב האנשים רגילים לאכול את הזיתים והענבים, ולא לסחוט אותם, אז הקונה מגוי פטור מהפרשת תרומות ומעשרות, כי גמר המלאכה כבר היה ברשותו של המוכר.
