מי צריך לקדש פעמיים בשבת?
הרב דב קדרון
ביצה לד ע"ב
על סמך הפסוק בספר ישעיהו (נח, יג): "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג", נאמר בגמרא שכל אכילה בשבת נחשבת אכילת קבע, כי מכיוון שמתקיימת בה מצוות עונג שבת אין זו אכילת עראי.
מכאן הקשה הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה או"ח ח"ד סימן סג, ענף ז) מדוע כאשר דרשו חז"ל (פסחים קא,א) מאותו פסוק את ההלכה ש"אין קידוש אלא במקום סעודה", כי במקום הקריאה של הקידוש שם צריך להיות עונג השבת, הצריכו לאכול דווקא לחם או מיני מזונות במקום הקידוש, הרי גם אכילת ירקות נחשבת עונג שבת ככל אכילה בשבת.
בביאור העניין הוא פירש (על פי דעת הרא"ש) שאכן כל אכילה בשבת של כל דבר, שנחשבת לעונג שבת, מצריכה קידוש לפניה. אלא שיש הבדל בין אכילת לחם, שהוא עיקר עונג השבת, לבין אכילת פירות או שתיית יין. מי שמקדש ומיד אוכל לחם, זהו "קידוש במקום סעודה" ופטור מלקדש אם ירצה לאחר מכן לאכול פירות. אולם מי שאוכל פירות צריך לקדש לפני אכילתם, אך קידוש זה לא פוטר אותו מלקדש שוב לאחר מכן כאשר ירצה לאכול לחם.
לפי הסבר זה ייתכן שאדם יקדש פעמיים בשבת בבוקר. בפעם הראשונה יאכל פירות או ירקות לאחר הקידוש, כי מכיוון שיש באכילתם עונג שבת מתקיים בזה "קידוש במקום סעודה", אך אין זה פוטר אותו מלקדש לאחר מכן כאשר יאכל את הלחם בסעודת השבת. רק אם מיד לאחר הקידוש הראשון אכל לחם, אז לא יצטרך לקדש שוב עד סוף היום.
